Tip:
Highlight text to annotate it
X
בטח שמעתם על הכלבים של פבלוב,
הביטוי שלרוב מסכם
את המחקר של דר' איבן פבלוב בתחילת מאה ה-20,
שבו הוא הראה שאנו יכולים לשנות
איזה גירוי מניב תגובה רפלקסיבית בכלבים.
הוא הראה זאת ע"י צלצול בפעמון
בדיוק לפני שהגיש
לכלביו אבקת בשר.
אחרי הרבה חזרות של הצלצול
שמיד אחריו הגיעה אבקת בשר טעימה,
הכלבים לבסוף התחילו להזיל ריר
כבר משמיעת הצלצול.
הם הזילו ריר גם אם
לא הופיעה אבקת בשר.
התופעה הזאת לא מוגבלת לכלבים.
חישבו על אפקט הפלסבו,
אשר תרופה ללא שום חומר פעיל
מובילה לתגובה הדומה
לתרופה אשר מכילה חומר פעיל.
מה שהשתנה כאן זאת התגובה שלנו לחולי,
כמו תפיסה מופחתת של כאב
ולא החולי עצמו.
חשבו לדוגמא, על האהבה שיש לאנשים כלפי הוריהם.
אנשים יכולים לטעון כי זה אינסטינקטיבי,
ויתכן כי הם צודקים באופן חלקי.
אך הטעון אינו נותן מענה
לאהבה ברמה שווה
שיש לילדים שאומצו בשלב מאוחר
כלפי ההורים המאמצים שלהם.
אך הטיעון ההתנהגותי כן יכול
לתת מענה לשני המקרי האהבה.
הורה, ביולוגי או לא,
מתקשר כל הזמן עם דברים כמו
אוכל,
חיוכים,
צעצועים,
אהבה,
משחקים,
הגנה,
ושעשועים.
והקשר המתמיד של ההורה
עם הדברים המדהימים וההכרחיים האלו בחייו של הילד
פועל באופן זהה, אם כי מורכב יותר,
שבו פועלת אבקת הבשר על הכלבים מזילי הריר של פבלוב.
במילים אחרות, אם הורה מנבא
דברים מאוד טובים וחשובים,
אז ההורה הופך
למשהו מאוד טוב וחשוב, גם.
יש גם לקח רומנטי ללמוד
מהתצפיות של פבלוב.
כולנו צריכים אוכל כדי לשרוד, נכון?
ומישהו שיכול לספק את זה
באופן טעים, ומעורר תאבון
עלול להפוך למקביל האנושי של צלצול הפעמון.
במילים אחרות,
אם אתה יכול לבשל ארוחה טעימה או שתיים
לבן זוג פוטנציאלי,
יש סיכוי טוב שיסתכלו עליך
באופן חיובי יותר בעתיד,
גם אם לא הכנת את הארוחה הטעימה.
ומי לא היה רוצה שאהבת חייו
תזיל עליהם ריר?
אבל החיים הם לא רק צלצולי פעמון והפרשת ריר.
יש גם צד אפל ללימוד מסוג זה,
שנקרא, "סלידה מאוכל".
סלידה מאוכל קורת כשאנו אוכלים משהו
שבסוף גורם לנו לחולי,
וכתוצאה מכך, אנו סולדים ממנו,
לפעמים לשארית חיינו.
התופעה כה חזקה
שאפשר לראות אותה
גם אם החולי מגיע שעות לאחר מכן
וגם אם האוכל עצמו לא הוביל לחולי.
זה קורה כשיש לנו שפעת, ובמקרה,
אכלנו משהו בדיוק לפני שהקאנו.
במקרה כזה, אנו יודעים כי האוכל
לא גרם לנו להקיא,
אבל הגוף שלנו לא יודע את זה.
ובפעם הבאה שנראה את המאכל הזה,
סביר להניח שנסרב לאכול אותו.
עכשיו, תחשבו על ההשלכה האפשרית
של בישול לא מספיק בפגישה הראשונה.
אם האוכל גורם לבת הזוג להקיא,
יתכן שהיא תקשר
את ההרגשה הרעה לא רק עם האוכל,
אלא עם האוכל שלך, באופן אישי.
אם המקרה היה מספיק חמור,
או אם זה קרה שוב בפגישה הבאה,
הם יכולים לקשר אותך עם ההשלכות,
בדיוק כמו הכלבים של פבלוב
שקישרו את צלצול הפעמון עם אבקה הבשר.
במילים אחרות,
לראות אותך מגיע לפגישה הבאה
עלול לגרום להם לבחילה!
כפי שאומר הביטוי,
הדרך המהירה ללב של מישהו
היא דרך הבטן,
כל עוד אתה לא גורם להם להקיא.