Image is Powerful - Cameron russell at tedxmidatlantic 2012

שלום, שמי קמרון רסל ובתקופה האחרונה הייתי דוגמנית, למעשה ל- 10 שנים. ואני חשה ששוררת מתיחות לא נוחה בחדר כעת, כי לא הייתי צריכה ללבוש את השמלה הזו. (צחוק) אז, למזלי הבאתי בגדים להחלפה. זו החלפת הבגדים הראשונה על במת TED, אז חברה אתם די בני מזל לצפות בה, נדמה לי. במידה וחלק מהנשים היו ממש מזועזעות כשיצאתי, אתן לא חייבות להגיד לי עכשיו אבל אגלה זאת מאוחר יותר בטויטר. (צחוק) אני גם אציין שאני די בת מזל להיות מסוגלת לשנות את מה שאתם חושבים לגבי ב-10 שניות קצרות מאוד. לא לכולם הזכות הזו. העקבים האלה ממש לא נוחים, אז טוב שלא התכוונתי לנעול אותן. הקטע הכי גרוע הוא להעביר את הסוודר מעל לראשי כי אז תצחקו עלי אז -- על תעשו שום דבר כשזה מעל לראשי. בסדר. ובכן, למה עשיתי את זה? זה לא מוזר. (צחוק) אז -- (צחוק) -- אני מקווה פחות מגושם מהתמונה הזו. לדימוי יש כוח. אך דימוי הוא גם שטחי. אני כרגע שניתי לגמרי מה שחשבתם עלי בשש שניות ובתמונה זו לעולם לא היה לי למעשה חבר בחיים האמיתיים. היה לי לחלוטין לא נוח והצלם היה אומר להקשית את גבי ולשים את ידי בשיערו של הגבר. וכמובן חוץ מניתוחים, או שיזוף המלאכותי שעשיתי לפני יומיים בשביל עבודה, יש מעט מאוד שנוכל לעשות כדי לשנות איך שאנחנו נראים. ואיך שאנו נראים, על אף שזה שטחי ודי קבוע, יש לו השפעה אדירה על חיינו. לכן היום, עבורי, להיות חפה מכל פחד משמעותו הוא להיות כנה ואני כאן על במה זו מפני שאני דוגמנית. אני על במה זו משום שאני אישה, יפה ולבנה. ובתעשייה שלי אנו קוראים לזה נערה סקסית. ואני אענה לשאלות שאנשים תמיד שואלים אותי אך אם תוספת של יושר. אז השאלה הראשונה היא, "איך נהיית דוגמנית?" ואני תמיד אומרת, " אה, מצאו אותי סוכנים," אך זה חסר משמעות. הדרך בה באמת הפכתי לדוגמנית היא שזכיתי בלוטו גנטי ובידי מונחת מורשת. ואולי אתם תוהים, " מה זאת מורשת?" ובכן, בשתי המאות האחרונות אנו הגדרנו יופי לא רק כבריאות ונעורים וסימטריה שאנו מתוכנתים ביולוגית להעריץ, אך גם דמויות גבוהות ורזות ונשיות ועור לבן. וזו המורשת שנבנתה בעבורי ומורשת זו היא שטר שאני נוהגת לפרוע. ואני יודעת שישנם אנשים בקהל שהם מסופקים בנקודה זו, ואולי ישנם כמה מייצבי אופנה שהם כאילו, " חכי -- נעמי, טיירה, ג'ון סמלס, ליו וון," וראשית כל אני מפרגנת לכם על הבקיאות שלכם ב"דוגמנית", מרשים מאוד. (צחוק) אך לרוע המזל עלי לבשר לכם שב- 2007 סטודנט דוקטורט בעל השראה מאוניברסיטת ניו יורק ספר את כל הדוגמנים על המסלול , כל אחד שהועסק, ומקרב 677 הדוגמנים שהועסקו, 27 בלבד או פחות מ4% היו לא-לבנים. השאלה הבאה שאנשים שואלים אותי היא, "האם אני יכולה להיות דוגמנית כשאני גדלה?" והתשובה הראשונה היא, "אני לא יודעת, הם לא מפקידים את זה בידי." אבל התשובה השניה ומה שאני באמת רוצה להגיד לילדות הקטנות האלו היא, " בשביל מה? את יודעת שאת יכולה להיות כל דבר. את יכולה להיות נשיאת ארצות הברית, או הממציאה של האינטרנט הבא, או נינג'ה מנתחת לב - חזי משוררת, שיהיה מגניב כי תהי הראשונה." (צחוק) אם אחרי הרשימה המדהימה הזו הן עדיין כאילו, " לא, לא, קמרון, אני רוצה להיות דוגמנית", אז אני אומרת, "תהי המנהלת שלי", כי אני לא אחראית על כלום, ותוכלי להיות העורכת הראשית של אמריקו ווג או המנכ"לית של H&M או ה- סטיבן מייסל הבא. לומר שאתם רוצים להיות דוגמנים לכשתגדלו הוא דומה לאמירה שאתם רוצים לזכות בפוורבול לכשתגדלו. זה, אתם יודעים, לא בשליטתכם, וזה מגניב וזה לא מסלול לקידום מקצועי. אני אמחיש לכם עכשיו עשר שנים של ידע דוגמני מצטבר, כי שלא כמו מנתחי לב - ראה, אפשר לזקק אותו לכאן ועכשיו. אז, במידה והצלם הוא בדיוק שם והתאורה היא ממש שם נגיד מנורה HMI יפה והלקוח אומר, " קמרון, אנחנו רוצים צילום הליכה." ובכן אז הרגל הזו הולכת ראשונה, יפה וארוכה, היד הזו הולכת לאחור, יד זו הולכת לפנים, הראש הוא בשלושת - רבעים ואתם פשוט נעים הלוך וחזור. פשוט עשו את זה. ואז תסתכלו אחורה לחבריכם הדמיוניים (צחוק) שלוש מאות, ארבע מאות, חמש מאות פעמים. זה ייראה משהו כזה -- (צחוק) בתקווה פחות מגוחך מהתמונה הזו באמצע, זו הייתה -- אני לא יודעת מה קרה שם. (צחוק) לרוע המזל, אחרי שהלכתם ללימודים ויש לכם קורות חיים ועשיתם כמה עבודות אתם לא יכולים להתבטא כבר, אז -- אם תגידו שתרצו להיות נשיא ארצות הברית, אך קורות חייכם מספרים "דוגמנית הלבשה תחתונה 10 שנים" אנשים עלולים להעיף לכם מבט מוזר. השאלה הבאה שאנשים תמיד שואלים אותי היא, "האם הם משפצים את כל התמונות?" וכן, הם פחות או יותר משפצים את כל התמונות, אך זהו רכיב קטן מהמתרחש. תמונה זו היא התמונה הראשונה מבין ראשונת שצולמתי בה אי פעם וזו גם הפעם הראשונה ממש שלבשתי ביקיני, ואפילו עוד לא קיבלתי את המחזור שלי, אני יודעת שאנחנו גולשים לדברים אישיים, אך, אתם יודעים, הייתי נערה צעירה. כך נראיתי עם סבתי רק מספר חודשים קודם. והינני באותו יום צילומים -- ידידתי זכתה לבאו איתי-- כאן אני במסיבת פיג'מות כמה ימים לפני שצולמתי לפרנצ' ווג. כאן אני בקבוצת כדורגל וגם במגזין V. והנה אני היום. ואני מקווה שמה שאתם רואים הוא שתמונות אלו הן לא תמונות של דמותי שלי, הן הרכבות, והן הרכבות של בעלי מקצוע, מעצבי שיער ומאפרים מקצועיים וצלמים וסטייליסטים וכל עוזריהם, וקדם-הפקה, ופוסט-הפקה והם בנו את זה. זה לא אני. טוב, אז השאלה הבאה שאנשים תמיד שואלים אותי היא, "את מקבלת דברים בחינם?" (צחוק) האמת שיש לי יותר מדי עקבי שמונה אינצ' שאף פעם לא יוצא לי לנעול, חוץ מקודם, אך הדברים החינמים שאני מקבלת הם הדברים החינמים שאני מקבלת בחיים האמיתיים ועל זה אנו לא אוהבים לדבר. אני גדלתי בקמברידג' ופעם אחת יצאתי לחנות ושכחתי את הכסף שלי והם נתנו לי את השמלה בחינם. כשהייתי בשנות העשרה נסעתי אם חברה שהייתה נהגת גרועה וחצתה באור אדום וכמובן הורדנו לשוליים וכל מה שנדרש היה איזה, " מצטערת, אדוני השוטר" והיינו חזרה בדרכינו. ואני קיבלתי את הדברים החינמים האלה בזכות המראה שלי, לא בגלל מי שאני וישנם אנשים שמשלמים מחיר בגלל המראה שלהם ולא מפני היותם מי שהם. אני גרה בניו יורק ולפני שנה מתוך ה-140,000 בני נוער שנעצרו ועברו חיפוש על גופם, 86% מהם היו שחורים ולטינו ורובם היו גברים צעירים. וישנם רק 177,000 גברים צעירים שחורים ולטינו ביחד בניו יורק, לכן להם זו לא שאלה של "האם איעצר?" אלא "כמה פעמים איעצר? מתי איעצר?" כשהכנתי את ההרצאה הזו אני גליתי שמקרב בנות השלוש עשרה ברצות הברית 53% אינן אוהבות את גופן. ומספר זה עולה ל- 78% עד הגיען לגיל 17. אז השאלה האחרונה שאנשים שואלים אותי היא, אתם יודעים, " איך זה להיות דוגמנית?" ואני חושבת שהתשובה שהם מחפשים היא אם אתם מעט רזים יותר ושיערכם מבריק יותר תהיו כה מאושרים ונהדרים. וכשאנחנו מאחורי הקלעים אנו נותנים תשובה שאולי גורמת שזה יראה ככה, אנחנו אומרים " זה מדהים לטייל" ו- "זה מדהים שיוצא לך לעבוד עם אנשים חדורי דחף ולהט," ודברים אלה נכונים אך הם רק מחצית הסיפור, כי הדבר שאנחנו אף פעם לא אומרים למצלמה, שאני לעולם לא אמרתי למצלמה היא "אני חסרת בטחון." ואני חסרת בטחון משום שאני חייבת לחשוב על המראה שלי יום יום, ואם אתם אי פעם תוהים, אתם יודעים, "אם היו לי ירכיים רזות יותר ושיער מבריק, הייתי שמח יותר?" עליכם רק לפגוש קבוצות דוגמניות, כי יש להן הירכיים דקות ביותר והשיער המבריק ביותר והביגוד המגניב ביותר והן הנשים הכי פחות בטוחות בעצמן פיזית כנראה על כדור הארץ. אז כשכתבתי את ההרצאה הזו היה לי קשה מאוד למצוא איזון הוגן, כי מחד גיסא הרגשתי מאוד לא נוח לבוא לכאן ולומר, תראו אני קבלתי את כל היתרונות האלו מקלפים שנערמו לטובתי. וגם הרגשתי מאוד לא נוח להמשיך אחרי זה ב- "וזה לא תמיד גורם לי לאושר". אבל בעיקר זה היה קשה לפרוק מורשת של דיכוי מיני וגזעני כשאני אחת המרויחות הגדולות. אך אני גם שמחה וחשה כבוד להיות כאן למעלה ואני חושבת שזה גדול שיצא לי לבוא, אתם מבינים, לפני שיחלפו עשרים או שלושים שנים והייתה לי יותר סמכות להחליט בנוגע לקרירה שלי, כי אולי אז לא הייתי מספרת לכם את הסיפור של איך קבלתי את תפקידי הראשון או אולי לא הייתי מספרת את הסיפור על איך שילמתי עבור אוניברסיטה, שנראה כל כך חשוב עכשיו. אם יש לקח לשיחה הזו, אני מקווה שהוא שכולנו נרגיש יותר בנוח בהכרת כוחו של דימוי בהצלחותנו כפי שנדמות לנו וכשלונותנו כפי שנדמים לנו. תודה לכם. (מחיאות כפיים)