Tip:
Highlight text to annotate it
X
אני רוצה שתסתכלו סביבכם
תספגו את כל המראות, כל הקולות,
אם אתם חסרי מזל, את הריחות.
אתם מרגישים כאילו אתם רואים את העולם
בכל שלמותו ובכל פרטיו,
אתם מרגישים כאילו אתם חווים את העולם כפי שהוא
אבל החוויה, כמו שמסתבר
היא אשליה.
מה שאתם באמת חווים,
זה מה שהתודעה והמוח נותנים לכם,
זו מציאות חלופית.
תסתכלו על התמונה הזו
זה צוייר ע"י ג'וליאן ביוור
הוא אומן בריטי.
עכשיו, זו אשליה, זה ציור יפה
של בריכת שחיה, וזה נראה כאילו יש לה עומק,
נראה שיש אישה יושבת בבריכה,
נראה כאילו ג'וליאן ביוור, בצד ימין למעלה,
טובל את רגלו בתוך הבריכה,
ואיך שהוא עושה את זה, אתם חשים
שאתם רואים את העולם כפי שהוא
אבל כמובן שזה לא המצב, זה ציור גיר על המדרכה,
זה רק נותן את התחושה של עומק.
וזו אשליה כפולה.
מפני שכאשר אתם מסתכלים על זה,
אתם חשים, "בסדר, אני רואה ציור
גיר על המדרכה"
אבל מה שלמעשה אתם רואים
זה מבט מאוד מוזר על ציור גיר על המדרכה
אתם רואים ציור גיר על המדרכה
מהכיוון היחיד שנותן לך תחושה של עומק,
שנותן לך תחושה שאתה מסתכל על בריכה.
ומכל זווית ראיה אחרת
זה נראה יותר כמו זה.
זה ממש מעוות באופן ניכר.
הנקודה היא שאנחנו חשים שאנחנו רואים את זה
כמו שזה, אבל למעשה אנחנו לא.
תנו לי להראות לכם עוד דוגמא:
זה מהקולגה שלי ברט אנדרסון
מה שאתם רואים כאן זה שני סטים של כלים לשחמט
זה שלמעלה נראה כהה
זה שלמטה נראה בהיר, סליחה,
זה שלמעלה נראה בהיר,
זה שלמעלה נראה כהה.
ואתם לא יכולים שלא לראות אותם ככה
למרות שזה לגמרי לא מה שאתם באמת רואים
הנה מה שאתם באמת רואים:
אני רק מוציא את הרקעים,
כשאני מוציא את הרקעים,
אתם יכולים לראות ששני הסטים של הכלים,
הם באותו צבע אפור מעט כהה
וכל כלי בחלק העליון הוא בדיוק אותו הדבר
כמו זה שנמצא מתחתיו.
עכשיו שאתם יודעים את זה, כמובן,
אתם תוכלו לראות אותם בדיוק כפי שהם,
כשאני מראה לכם את אותה תמונה שוב, נכון?
לא. ברגע שחוזרים אל הרקע
אתם לא יכולים שלא לראות את זה לא נכון.
מערכת הראיה שלכם נותנת לכם את התחושה
שאתם רואים כלים בהירים וכלים כהים
כשאתם בעצם רואים את אותו הדבר
בשני המקרים
מה שקורה כאן הוא שמערכת הראיה שלכם
לוקחת בחשבון
לא רק את הבהירות של כל כלי בנפרד,
אלא גם את הבהירות של המשטחים
ממש בסמוך לכלים.
וזה לוקח את זה בחשבון בצורה
שלמעשה ממש יעילה לנו רוב הזמן.
זה נותן לנו את היכולת לראות חתיכת נייר
עם דיו שחור עליה, אותו דבר
בתוך חדר חשוך ובחוץ באור בהיר.
אבל זה לא נותן לנו את העולם בדיוק כפי שהוא
זה משתמש בכמה טריקים, זה משתמש בסדרה של קיצורי דרך,
לתת לנו את העולם כפי שאנחנו זקוקים לו.
עכשיו, מה עושה אשליות ויזואליות כאלה כל כך מגניבות?
ובכן, יש שתי סיבות.
האחת זה ההפתעה,
אבל זה לא לגמרי מספק,
הסיבה המעניינת יותר היא
שזה נותן לנו את התחושה שאנחנו רואים
את העולם כפי שהוא.
וזה מפר את התחושה,
זה הורס לנו את האינטואיציה
זה מכריח אותנו להתעמת עם העובדה
שאנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא באמת.
אני אתן לכם דוגמא נוספת:
זה מביל גייסלר וג'פרי פרי.
זאת תמונה נחמדה של פרחים,
נעים להיום.
ואני אראה לכם דבורה, ואני רוצה שאתם
תעקבו אחרי הדבורה ברחבי התמונה עם העיניים שלכם,
אז תעקבו אחרי הדבורה כשהיא מסתובבת ברחבי התמונה.
היא אמורה סוג של לרחף סביב התמונה פה,
ואתם מסוגלים לעקוב אחריה בלי בעיה,
ולבסוף היא תסיים
חזרה איפה שהתחילה
וחזרנו.
עכשיו אני רוצה להראות לכם את אותו רצף תמונות,
אלא עכשיו במקום לעקוב אחריה
אחרי הדבורה עם העיניים
אני רוצה שתישארו מרוכזים,
תשאירו את המבט שלכם על הפרח הצהוב הבהיר
ותשימו לב מה קורה לפרח
כשהדבורה הולכת ומתרחקת,
הוא נהיה יותר ויותר מטושטש.
זה בדיוק אותו רצף תמונות,
אתם רואים בדיוק את אותו הדבר שראיתם בפעם הראשונה
אלא שכעת
בטח שמתם לב שהוא נעשה מטושטש,
בניגוד לפעם הקודמת שלא שמתם לב
שמשהו משתנה בתמונה בכלל.
למה זה?
הסיבה לכך היא שלמעשה אתם רואים בפירוט
רק חלק קטן, קטנטן מהעולם החזותי
בכל רגע נתון.
למעשה, אתם רואים בפירוט חלק משני
בערך בגודל של הדבורה ההיא
אתם סופגים,
אם תושיטו את היד קדימה ותרימו את האגודל,
אתם קולטים מידע ברזולוציה גבוהה
רק מהמידע שבערך ברוחב הבוהן שלכם
מעבר לזה, זה נהיה מטושטש יותר ויותר
אבל אנחנו לא שמים לב לזה בכלל.
למה לא?
אנחנו מזיזים את העיניים של 3-4 פעמים בשניה
כשאנחנו מסתכלים על העולם.
אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים את זה.
ולכל מקום שאנחנו מסתכלים, באותו רגע,
אנחנו רואים הכל בבירור.
אם משהו בפריפריה שלנו ויש לזה פוטנצאל לעניין,
אנחנו מסתכלים לשם ואנחנו רואים אותו בפירוט.
אז אנחנו מקבלים את התחושה -- את התחושה השגויה --
שאנחנו רואים הכל בפירוט.
בואו נסתכל על הבעיה הזאת: אנחנו מניחים
שכולם רואים את העולם בדיוק כמו שהוא.
ויש לזה השלכות עמוקות
על איך אנחנו חושבים על העולם שסביבנו.
למרות ההבדלים בידע שלנו,
באמונות שלנו, ובציפיות, אנחנו חשים כאילו
אנחנו רואים את אותו הדבר כמו כולם.
השתמשתי באשליות אופטיות כדרך להראות
איך אנחנו לא רואים את העולם בדיוק כפי שהוא,
אבל סוג זה של אשליות לא מוגבלות
רק למערכת הראיה.
הם לא רק מוגבלות למערכת הראיה שלנו,
הם גם משפיעות על הדרך שאנחנו חושבים,
הדרך שאנו זוכרים, הדרך שאנחנו חושבים בהיגיון.
אנחנו חושבים שאנחנו רואים יותר מכפי שאנחנו באמת,
אנחנו חושבים שאנחנו רואים את כל הפרטים סביבנו, אנחנו לא.
אבל אנחנו גם חושבים שאנחנו זוכרים יותר משאנחנו באמת
ושאנחנו יודעים יותר משאנחנו באמת.
והאשליות האלה מובילות לבעיה מהותית מאוד.
הן גורמות לנו לחשוב שכולם
רואים את אותם הדברים שאנחנו.
למעשה, במציאות,
שני אנשים מסתכלים על אותו העולם בדיוק
יכולים לספוג מידע שונה באותו הזמן
עכשיו, מה זה אומר?
זה אומר שבכל פעם שאתה צריך לתקשר,
בכל פעם שאתה מנסה להיות מאמן או מנכ"ל,
או מנהיג, או שאתה מנסה להרצות או ללמד,
אתה חייב לקחת בחשבון
את העובדה שהידע שלך, והניסיון שלך
כלומר מה שאתה רואה, הולך להיות שונה
מזה של האנשים בקהל שלך.
כל עולם הפרסום תלוי על עיקרון זה בדיוק.
אתם חייב לדעת מה הקהל שלך הולך לראות
בפרסומת.
עכשיו, הבעיה היא שאנחנו כולנו חולקים דבר אחד,
למרות שאנחנו לא בהכרח רואים את העולם באותו צורה, אנחנו חולקים את אותו הדבר,
אנחנו חולקים את האשליה הזו
שאנחנו רואים את העולם כמו כולם
ורק על ידי בחינת הידע שלך
ובחינה של מה למעשה אתה רואה,
בדיוק כמו שאתה עושה עם אשליה אופטית,
אתה מבין שאתה למעשה לא רואה את העולם
כמו שכולם רואים.
ולמעשה, כולנו לא רואים את אותו הדבר.
רק על ידי בחינה של הידע שלך,
אתה יכול לראות את העולם כפי שהוא.
(מחיאות כפיים)
תודה רבה
(מחיאות כפיים)