Tip:
Highlight text to annotate it
X
ברצוני להציג את הדובר הבא שלנו לערב:
ויק נית'י.
הוא אדם צעיר שכבר יסד
שלוש חברות בגיל עשרים.
סליחה, כמעט ואמרתי עשרים חברות בגיל שלוש.
וזה אחרי איבחון
POST HAC עם מספר מחלות.
לכן הוא באמת יזם צעיר מעורר השראה
והוא יספר לכם מדוע אנו מתמהמהים.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)
אני סיימתי תיכון לפני כשנתיים.
ועל אף שדי הצלחתי,
לא עשיתי כפי שיכולתי לעשות
אילו לא סבלתי מהתמכרות
פוגמת כרונית להתמהמהות.
הייתי דוחה שיעורים עד ללילה לפני
הגשת כל עבודה וכל מבחן איפה שרק אפשר.
האם מי מאתנו אשם בצבירת שיעורים?
כן. אז אתם ודאי מכירים את התחושה
לקחת אולי הפסקת פייסבוק של 5 דקות
לפני שמתחילים לעבוד ואז
לשים לב שחלפו להן שלוש שעות
או להבטיח לעצמך שתתחיל לעבוד מחר
כל יום למשך שבוע. מחר, מחר.
זה לא רק שיעורים שאנו מתמהמהים בהם,
אנחנו מתמהמהים בביצוע מטלות,
אנו מתמהמהים בלחשוב על עתידנו
ואנו מתמהמהים סביב חסכון כסף ולהיכנס לכושר.
אני סבור שהתמהמהות היא בעיה רצינית,
כי מהותה היא בחוסר יכולתנו להביא את עצמנו
לבצע דברים שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים לעשות.
אז הערב אני אדבר אתכם על
הגורמים להתמהמהות שלנו
ואז בתקווה לתת לכם כמה עצות כיצד להתגבר עליה.
אם תוכלו אי פעם להתפנות לזה.
(צחוק)
טוב. בסדר.
אז, התמהמהות היא אינה מחלה.
מהותה יותר בהחלטות שאתם מקבלים,
ההחלטה לא לעשות מה שאתם צריכים לעשות עכשיו
אבל לעשותו מאוחר יותר במקום.
זה ממש כמו שאתם מנהלים ויכוח בראש שלכם, נכון שזה ככה?
חלק מכם רוצה לעבוד
והחלק האחר של המוח רוצה לשחק אנגרי בירדס.
ומסיבה כלשהי אתה תמיד מצליח לשכנע את עצמך,
" או זה בסדר, אני אוכל לעשות כל מה שאני צריך מחר,
איני צריך לעשותו עכשיו."
אז בתור סטודנט לפסיכולוגיה
הייתה לי ההזדמנות לגלות בדיוק מה קורה
בתוך מוחנו כשאנחנו מתמהמהים
ואני מצאתי שיש למעשה ויכוח בראש שלנו
בין המערכת הלימבית לבין האונה המצחית.
אז, הרי לכם האונה המצחית.
זה החלק של המוח שאומר לנו:
" אתה אמור לעבוד עכשיו ויק, יש לך מטלה ששווה 40% מהציון להגיש מחר."
זהו איזור רם יותר של המוח שלכם
הצד האחר של המוח שלכם שמעורב בהתמהמהות
הוא המערכת הלימבית.
וזהו איזור פחות מפותח של המוח שלכם
שרוצה לצפות בעוד שידור של גוסיפ גירל
לפני שתתחילו ללמוד.
אז למה זה, שהמערכת הלימבית
כפי שנדמה תמיד מנצחת בויכוח?
התשובה טמונה באיזור המטעה בחינניותו של המוח
המכונה השקד.
השקד הוא החלק של המוח שלכם
ששולט בפחד וחרדה
ותגובת ההילחם או תברח בתגובה לגירוי מאיים.
כך למשל, אם אתם בג'ונגל
ואתם רואים אריה פראי במרחק,
מה אתם עושים?
אין לי מושג, לעולם לא ראיתי אריה בטבע
אך אני כן ראיתי מורה ניגש אלי
כשלא הכנתי את שיעורי הבית שלי.
(צחוק)
ואני סבור שהתגובה בשקד די דומה:
הדבר הראשון שאתה עושה הוא לקפוא במקום
כפות ידיכם הופכות מיוזעות, הלב שלכם מתחיל לפעום מהר
והאונה הקדמית שלכם, מקבל ההחלטות, כבה.
כי אם תראו אריה פראי בג'ונגל,
אינכם רוצים קול בראשכם להזכירכם
שעליכם לכתוב חיבור,
עליכם להתמקד במתרחש בעולם סביבכם
ולהגיב לצרכים פיזיולוגים.
ולכן, כשאנו מתמהמהים
אנחנו חווים תגובת חרדה מתונה
לגירוי מאיים שרק במקרה הוא
מטלה שעליכם לסיים.
אז, ממה אנחנו מפחדים?
מה הוא הדבר שאנחנו מפחדים ממנו? ובכן, אנא הכירו את מוח הקוף שלכם!
זהו החלק של המוח שלכם,
הקול שבראשכם שמגיב לגירוי המאיים של חיבור.
אתם אולי פוחדים מיותר מדי --
אתם עלולים לגלות שהמטלה גדולה עליכם
ואינכם יודעים מאיפה להתחיל.
אתם עלולים -- במידה וזו מטלה לא נעימה,
אתם עלולים לסלוד מאי הנעימות שבביצוע המטלה
ואם זו מטלה יותר מורכבת עם --
שבה תפקודכם נמדד
אז יתכן שיש לכם פחד של כשל מעשי.
אז פרפקציוניסטים נשענים על התמהמהות בחזקת
כלי לפיצוי שלילי כדי לחמוק
מכשלון אישי.
לדוגמה, אם יש לכם מטלה להגיש ביום שישי
והיום הוא יום שני, אתם יכולים לסיים את המטלה מחר.
אך אם לא יעלה בידיכם יפה
אז מה זה מביע בנוגע ליכולת שלכם להצליח במבחנים.
ובמקום זאת אם תתחילו בערב חמישי ותחרשו
אזי אם תכשלו זה רק מפני שאתם עצלנים ופשוט צברתם שיעורים.
אתם לא מטומטמים, אתם לחלוטין רגילים.
עכשיו, האונה הקדמית שלכם,
היא יודעת שזו החלטה מטומטמת.
אתם יודעים שכשלון הוא חויה לימודית חיובית
ועדיף ללכת על בטוח מאשר להצטער.
אך זכרו שהשקד שלכם במהותו הוא בעניין תגובות תת-מודעיות.
אז כיצד נוכל לגבור על התמהמהות
אם יש לנו קוף במוח שלנו שעושה החלטות בשבילנו?
התשובה היא משהו המכונה "מטא - קוגניציה":
חשיבה על חשיבה.
אז אנחנו מכירים בכך
שלא נהיה אלה שמקבלים את ההחלטות
ללמוד מחר.
יהיה לנו את הקוף הפזיז והעצלן הזה
שמקבל החלטות עבורנו
מפני שאנחנו פוחדים יותר מדי לעשות זאת בעצמנו.
וישנם מספר דברים שעלינו לתכנן
כדי להתגבר על זה:
אנו צריכים לתכנן יעדים.
לתכנן בדיוק מה עליך לעשות.
לחלק את זה לחלקים ואנו מגלים
שהמטלה היא הרבה פחות גדושה לכולם
לתכנן זמן. ללבן במדויק
מה אתה תספיק ובאיזה פרק זמן
וזכרו חברה,
אין זה משהו שאתם צריכים לעשות כל פעם שצריכים ללמוד,
זה פשוט דבר שצריכים להפוך למעשה שבשיגרה
כשאתם מבחינים בדבר שעליכם לעשותו.
לתכנן משאבים.
לכן אם אתם מבלים עשר דקות לפני תחילת עבודה
על מנת לארגן כל מה שאתם צריכים על השולחן לפניכם
אתם לא יכולים להתקדם ואחר כך להשתכנע
שאתם זקוקים לגוגל
או שאתם צריכים לפתוח פייסבוק בשביל משהו
כי כל מה שאתם צריכים הוא לפניכם.
לתכנן את התהליך. המחקר כבר הראה
שאם תצפו בעין רוחכם את תהליך ביצועו של דבר
הדבר נעשה קל יותר לביצוע.
אם תעצמו עיניכם ותחשבו על מה אתם צריכים לעשות
אז, המוח שלכם נוטה לחשוב שעשיתם אותו כבר קודם
וזה נהיה כל כך קל יותר לבצע דברים.
להיערך להסחות הדעת, ובכן אתם יודעים שמוח הקוף שלכם
ירצה לבדוק פייסבוק כל חמש דקות.
אתם צריכים להתחייב להישאר ממוקדים
ולא לאבד ריכוז.
ולבסוף לתכנן לכשל.
נגיד, שאתם פותרים בעיה מתמטית
ואתם נתקלים בבעיה שאינכם יכולים לפתור
זהו בדרך כלל הרגע
שבו אנשים מחליטים לקחת הפסקה בת חמש דקות.
אני יודע שהאימרה "אל תרימו ידיים!" זו קלישאה
אבל אני חושב שבנוגע למחסומים
כשאנו משתדלים לעשות משהו
זה ענייני מאוד,
וזה לא רק כשאנו לומדים, זה בכל חלק של החיים.
אם אנו מתמהמהים לכשנגיע למחסום,
אז אני לא סבור שאי פעם נגיע
לפתרון הבעיה.
עליכם ללמוד לשנס מתניים ולהתגבר עליה.
אוי לי!
הציטוט הזה אומר:
"אל חכו. הרגע לעולם לא יתאים במיוחד."
וזה מיוחס לנפוליון היל.
לכן אני סבור, כסטודנטים, הסיבה הראשית לכך שאנו נוטים להתמהמה
היא משום שאיננו סבורים שהתנאים מושלמים לטובת פעילות.
אנו ממתינים עד לסוף השבוע לכתוב חיבור,
אנו ממתינים עד שאנחנו ב-"אזור" להיות יצירתיים,
אנו ממתינים עד שיש לנו מספיק כסף לתת לצדקה ...
אני חושב שאם נתרגל לתכנן,
לחשוב על לחשוב וביצוע דברים במהירות
אז העולם הוא מפתנך
ועתידנו יהיה הרבה יותר שופע.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)