Tip:
Highlight text to annotate it
X
המונח אמנות מודרנית נשמע כאילו משמעו אמנות שפופולרית כרגע,
אבל למעשה, אמנות מודרנית היא סטייל שמקורו לפני יותר מ 150 שנה,
וכולל אמנים שעד עכשיו קיבלו מעמד קלאסי,
כמו פיקאסו, מאטיס, וגוגן.
ומה שאפילו יותר אירוני זה שהתנועה שהם יסדו,
נחשבה למהפכנית ואפילו שערורייתית באותו זמן,
קיבלה השראה בעיקר על ידי עצם עם עיצוב מסורתי ועתיק.
הרחק עד הרנסנס,
התנועה האמנותית הארופאית העיקרית הדגישה יצוג קונבנציונלי
ודבקות בצורות הקלסיות.
אבל זה התחיל להשתנות בשלהי המאה ה 19
כשאמנים כמו ואן גוך וסזאן הרחיבו את הגבולות של הציור
במהרה, תנועה עלתה שרצתה להשיג סטייל חדש לגמרי של אמנות,
ודרך אחת לעשות את זה היתה להביט מעבר לתרבויות המערביות.
לדוגמה, פול גוגן עבר לאי טהיטי ב 1890.
שם, הוא קיבל השראה מתושבי האיים, פני השטח והתרבות
כדי ליצור אמנות שהשתלבה בנושאים האירופאים והמשיכה הפולינזית.
אחרים הביטו לתרבויות של העולם האסלמי,
אבל רוב ההשראות המשפיעות יגיעו מאפריקה של תת הסהרה.
כשאימפריות ארופאיות התרחבו עמוק יותר לתוך היבשת הארופאית,
הפריטים והאמנות שלהן עשו את דרכן לידיים של מוזאונים ואספנים.
אספן אחד כזה היה הנרי מאטיס,
שהראה לחברו פיקאסו מסכה שאותה רכש
שנעשתה על ידי שבט דן בחוף השנהב.
המסכה עוררה את סקרנותו של פיקאסו,
שהובילה אותו לבקר במוזיאון טרוקדרו האתנוגרפי בפריז ב 1907.
הוקם כדי לשכן רכישות מכיבושים קולוניאלים,
המוזיאון התגאה באוסף של אמנות אפריקאית,
עם דמויות מעוצבות ומסכות עשויות עץ
ומעוצבות עם צבעים וחומרים פשוטים.
הביקור היה התגלות עבור פיקאסו,
שהצהיר שהמסכות האפריקאיות היו מה שציורים צריכים להיות.
בזמן זה, פיקסו עבד על ציור של חמש נשים ערומות
בסגנון שנודע מאוחר יותר כקוביזם.
ובעוד שלוש מהנשים מראות מאפייני פנים
שנמצאים באמנות ליברית עתיקה,
הנהון למסורת הספרדית של פיקאסו,
הפנים של השתיים מימין דומים מאוד למסכות אפריקאיות.
נוצרו ב 1907 אחרי מאות סקיצות ומחקרים,
"לס דמוסילס דאביניון"
נחשב ליצירת המופת האמיתית הראשונה של המאה ה 20,
ששבר הרבה מהמוסכמות של האמנות בזמנו.
זה היה באותו זמן גם אגרסיבי וגם מופשט,
מעוות ועדיין קדמוני בגאומטריה הגלמית שלו,
שפה אמנותית חדשה עם צורות חדשות, צבעים, ומשמעות.
והאכויות האבנט גארדיות האלו גרמו לסנסציה
כשהציור הוצג לראשונה כמעט עשר שנים מאוחר יותר.
הציבור היה בהלם,
המבקרים הוקיעו אותו כלא מורלי,
ואפילו החברים של פיקאסו היו מופתעים ובאותו זמן,
פגועים,
ומוקסמים מהנועזות שלו.
עוד אמנים במהרה הלכו בעקבותיו.
קונסטנטין ברנקוסי ואמדאו מודיליאני בפריז,
כמו גם האקפרסיוניסטים הגרמנים,
כולם לקחו מהאסטטיקה של הפסלים האפריקאים בעבודות שלהם.
אחרים הביטו ביבשות אחרות להשראה.
הפסל הבריטי הנרי מור ביסס הרבה מפסלי הברונזה הסמי אבסטרקטיים שלו
על רפליקה של צ'אקמול,
פסל שוכב יחודי מתרבות המאיה של טולטק.
אמנות פרה קולומביאנית היתה גם השפעה גדולה ליוסף אלברס.
הוא יצר סדרה של קומפוזיציות,
כמו סדרה גאומטרית הומאג' לריבועים,
שקיבלו השראה מהפירמידות ואמנות מקומית
בה הוא נפגש בביקורים התכופים שלו במקסיקו.
השראה מתרבויות עתיקות
התחילה את אחת התנועות הכי מהפכניות בהסטוריה של האמנות,
אבל האם האמנים האלו שיחקו תפקיד של חוקרים או כובשים,
לקחו רעינויות והרוויחו מתרבויות שהם החשיבו כפרימיטיביות?
שאלות כאלו דורשות בחינה מעמיקה, כשאמנים ממשיכים להגדיר מחדש סטנדרטים.
אולי בעוד לא הרבה זמן,
החידושים הנועזים של האמנות המודרנית יראו מסורות עבשות,
מוכנות להזרק על ידי סט חדש של פורצי דרך רדיקלים
המקבלים השראה ממקור לא סביר אחר.