Tip:
Highlight text to annotate it
X
האם,
האם חשבתם אי-פעם
שחשבון יכול להיות משהו מהנה?
כשאני אומר "מהנה" זה ב"הא", ולא "מענה", ב"עין".
קרוב לוודאי, כשאני שואל את השאלה הזו,
חלק מכם מרגישים אי-נוחות.
מעניין למה.
בדקות הקרובות אנחנו הולכים ביחד, אתם ואני,
ללמוד את לוח הכפל
בכפולות של 5 עד 10.
אנחנו נלמד את זה בדרך חווייתית ולא-שגרתית.
אשמח לקבל את שיתוף הפעולה שלכם
כדי שנוכל לראות
שזה באמת באמת משהו מעניין.
אני זקוק לעזרה שלכם. זה סמל של "5".
הרימו ידים, אגרוף סגור,
חמש. תגידו. קהל: חמש
שש. קהל: שש.
שבע. קהל: שבע
שמונה. קהל: שמונה.
תשע. קהל: תשע.
עשר. קהל: עשר.
נעשה את זה עוד פעם בשתי ידיים.
חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.
פשוט.
אז אם מבקשים ממני לעשות 7 כפול 7,
זה יהיה שבע... כפול שבע. נכון? תעשו, תעשו.
שש, שבע. שש, שבע.
אם מבקשים מאיתנו לעשות 10 כפול 8,
עשר כפול שמונה.
בואו נחזור ל-7X7:
שבע כפול שבע.
כמה אצבעות ישרות יש לנו בסך הכל?
משה וקהל: ארבע.
זה ארבע עשרות, שזה שווה 40.
את אצבעות יד ימין מכפילים באצבעות יד שמאל.
שלוש פעמים שלוש זה... קהל: תשע.
ארבעים ועוד תשע? קהל: 49.
שבע כפול שבע? קהל: 49.
מצוין. שמונה כפול שבע.
כמה אצבעות ישרות בסך הכל? סליחה. שמונה כפול שבע.
כמה אצבעות...? קהל: (לא ברור)
יופי. זה חמי... קהל: ...שים.
(כמה) אצבעות מקופלות ביד אחת? קהל: שתיים.
ביד שניה? קהל: שלוש.
אמרנו שאצבעות מקופלות מכפילים יד אחת בשניה.
שתיים כפול שלוש? קהל: שש.
חמישים ועוד שש? קהל: חמישים ושש.
שמונה כפול שבע? קהל: חמישים שש.
זה הכי קשה.
יכול להיות... [מחיאות כפיים]
תודה.
יכול להיות שבזה הרגע שברנו את שיא המהירות
בלימוד לוח הכפל,
אם יש שיא כזה.
עד לפני כעשר שנים
הייתי איש היי-טק.
היום אני איש חינוך ב"היי",
שמאד אוהב את מה שהוא עושה.
בשנים האחרונות לימדתי אלפי תלמידים
מתנדבי שנת-שירות ומכיניסטים בכל חלקי הארץ.
ולימדתי אותם לאהוב מתמטיקה
ולגלות את המנהיג והמורה שחבוי בתוכם.
איך?
באמצעות סדנאות ומפגשים,
שבהם הם קיבלו כלים ומיומנויות
בתחום החינוך, החשבון
ומדעי החיים המדויקים,
שהכשירו אותם להיות חונכים צעירים
בבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכון.
כשנער מלמד צעיר ממנו,
הוא לומד להתמודד עם קשיים,
הוא לומד להציב מטרות,
הוא לומד להכין תכניות-עבודה,
כמו-גם להתמודד עם האחר והשונה.
הוא גם לומד להתמודד עם דברים שהוא לא יודע,
מה שמזמן למידה מתוך צורך ורצון,
ולא למידה מתוך כורח.
כשנער צעיר לומד מנער גדול ממנו,
הוא משמש לו מודל לחיקוי.
המפגשים של החונך והחניכים--
לכל חונך יש 2-3 חניכים--
מזמנים מפגש שהאמצעי שלו
מאפשר לאיכויות של בני הנוער
לצאת ולבוא לידי ביטוי.
האם החונכים שנבחרים חייבים להיות תלמידים מצטיינים?
ממש לא.
הם נבחרים בזכות נכונותם להתנדב
ולהיות מעורבים בקהילה שבה הם חיים.
איך אני בודק הצלחה?
קודם כל, ביכולת להתמודד עם ה'מונסטר'
שקוראים לו "מתמטיקה".
כמו-גם היכולת לעשות את הפרוייקט הזה
לכל אורך השנה, על קשייו וכשלונותיו.
בעצם, הצלחה זה גם כשחניך, אחרי שנתיים-שלוש
הופך להיות חונך.
זה פרוייקט לא פשוט.
אנחנו, המבוגרים, רגילים ללמידה אחרת:
ללמידה פסיבית ומדידה.
ולא תמיד אנחנו נותנים ומפנים את המקום
לצעירים האלה, לבוא לידי ביטוי.
מצד שני, הצעירים לא תמיד סומכים על עצמם.
חוששים לקחת אחריות, מפחדים להיכשל,
ולא רוצים חיים קשים;
בינינו - מי כן?
אני מאמין שהמחוייבות האמיתית שלנו, המבוגרים
זה להכשיר את הצעירים לקראת הלא-נודע.
אני מאמין שכדי לעשות את זה,
אנחנו צריכים ללמד אותם לעשות.
תודה שאיפשרתם לי לשתף אתכם
במה שאני אוהב, מאמין, חושב, חווה ועושה.
[מחיאות כפיים]