Tip:
Highlight text to annotate it
X
כאב טרי הוא מיידי.
אתה שם את האצבע באש, זה שורף, אתה מושך את היד חזרה.
שם אלוורה כמובן
וזה נגמר
כאב טרי, מהיר, נגמר, שכחת מזה
מחר תעשה את אותו הדבר, כן?
אולם, כאב מתמשך, כאב כרוני, הוא אחד המצבים הקשים ביותר
שהאנושות סובלת מהם
לפחות 20 אחוז מהאוכלוסיה סובלת מכאב כרוני
ולהרבה מאוד אנשים נוספים יש כאב כרוני קטן
כמה חודשים כאב כזה ואז כמה חודשים כאב אחר
איכשהו למדנו לחיות עם כאב כבן לוויה
כמישהו שאף פעם לא נצליח להיפתר ממנו, כן?
ואנחנו לא יודעים איך להתמודד עם הכאב הזה.
אפשר לראות שמצד אחד, התרבות שלנו פיתחה
תרופות נפלאות נגד כאב שבאמת עובדות
וכל דור של תרופות, העוצמה וההשפעה
של התרופות הללו הולכות ומתחזקות יותר ויותר
כיום קיימות תרופות שעוצמתן חזקה פי 1000 ממורפיום
ואפשר לראות שאנחנו מתפתחים כל הזמן במניעת כאבים
באיך לא לחוות כאב, ויש לזה ערך חשוב ביותר
כי אם יש לך סרטן
ואתה סובל מכאב שנמשך חודשים וללא הפוגה
אנחנו לא מסוגלים להכיל רמה כזאת של כאב
וזה נפלא שיש ברשותינו תרופה שיכולה לנטרל אותנו מהכאב הזה.
אבל אני מדבר על כאב כרוני, לא בנסיבות הללו,
אלא על הכאב בגב התחתון, המיגרנה,
הכאב שרוב האנשים,
כביכול מסכימים שצריך לסחוב בחיים,
וזה כמו שכן שאתה לא יכול להיפטר ממנו,
ואיכשהו אנחנו צריכים לחיות עם זה.
כשחיים בכאב כרוני, לאט לאט,
מכיוון שאנחנו צריכים להגיב לכאב הזה כל הזמן
אחרת לא נוכל להתמודד עם זה,
עם הזמן נמצא את עצמינו משקיעים את כל האנרגיה ותשומת הלב שלנו
בניסיון לא להרגיש את הכאב.
נזוז בצורה מסויימת, נחשוב בצורה מסויימת,
לא נעשה יותר דברים מסויימים,
ננסה לאכול בשביל הכאב, ננסה לחשוב בשביל הכאב,
החיים שלנו מתחילים להתרכז סביב הכאב.
והעולם מצטמצם.
אנשים רבים שסובלים מכאב כרוני הופכים להיות מדוכאים
החיים הופכים לחסרי משמעות עבורם.
כי החיים מתרכזים בנקודה אחת שעיקרה איך אני יכול הימנע מהכאב שלי.
והכל סובב סביב זה, שזה באמת נורא.
ושוב, אפשר לראות שאנחנו יוצרים פה אי הבנה.
אנחנו בורים לגבי מה שקשור לכאב.
למדנו רק כיצד להדחיק כאב, לשלוט בו, להימנע ממנו,
למחוק אותו, לא להרגיש אותו. אנחנו מקווים להעביר אותו למישהו אחר.
וכל המאמצים הללו נובעים מחוסר הבנה מהו כאב.
כאב, שלא כתוצאה ממשהו שהורג אותך,
הוא מאמץ של הגוף להחלים.
הגוף מייצר אותו
כדי שתתן לו את המקום, את הזמן ואת התנאים כדי להחלים.
אתם לא קוראים אותו נכון.
כי כאשר אני לוקח אנשים עם כאב כרוני,
ויש לנו תוצאות נפלאות עם כאב כרוני,
אני קודם כל מלמד אותם לא להגיב לכאב.
כי מה שקורה הוא שכאב הוא כמו כוח שדוחף אותי
ואני דוחף אותו בחזרה.
אם אני לא אדחוף בחזרה, מחצית מהלחץ יעלם.
זה משהו שקשה להבין
אבל אם אדחוף את היד הזאת כנגד היד הזאת
זה מתקיים רק בגלל שיד אחת דוחפת כנגד השניה,
כך שקודם כל אני מלמד את הקליינט שלי
להפחית את מה שהוא עושה נגד הכאב.
להפסיק לא לנשום,
להפסיק להתכווץ, להפסיק ליצור מתח,
להפסיק למשוך את תשומת הלב מהאזור,
להפסיק לדבר על זה, למצוא פתרונות, וכו'.
להפסיק הרבה מהפעולות שכן בשליטתינו
על מנת לא להפריע לכאב.
אני מסתכל על כאב,
ואני נותן לו את הכבוד שהוא יודע מה הוא עושה.
בהתייחסותי לגוף, לגוף אין כאב,
הגוף הוא כאב.
לגוף אין דברים, כן? למיינד שלנו יש דברים,
אבל הגוף "הוא", אין לו דברים,
כך שאפילו בשפה, בדרך בה אנחנו מפרידים את עצמינו מכאב,
אני לא כאוב, יש לי כאב,
והוא שם, הוא לא פה, הוא שם.
אתם יכולים לראות שאנחנו לא מבינים כאב
מתוך כבוד לכוחו של כאב, אני מבקש ומלמד את הקליינטים שלי
איך לעזוב את כל התגובות שיש להם נגדו.
זה לא שאני מלמד אותם להנות מכאב,
ואני לא יכול להגיד שאני בעצמי נהנה מכאב,
זה לא למצוא את העונג בכאב,
אלא להפחית את כל המאמצים
וההשקעה של תשומת הלב והאנרגיה
שאנחנו עושים כדי לדחוק אותו הצידה ולא לחוות אותו.
ברגע שזה איננו,
יהיה שיפור גדול בכאב כמעט באופן מיידי.
במידה וזה נעשה באופן שיטתי בתהליך מובנה של כמה חודשים
ללמד את האדם כיצד להפחית יותר ויותר
את האופן שבו הוא דוחף נגד כאב,
ברוב המקרים, הכאב משנה צורה.
כי אנחנו נותנים לגוף את התנאים המושלמים
בהם הוא יכול לקחת את הכוח הזה ובמקום להיות תקוע איתו באזור מסויים
הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות.
כך שלכבד את הכאב, לתת לו מקום, לאפשר לו להיות,
ברוב המקרים זה מספיק.
בחלק מהמקרים זה לא מספיק
אבל אז כשאתה מתחיל לחקור את מהות הכאב עכשיו,
לאחר הפסקת כל התגובות אליו,
ברוב המקרים תגלה
שמה שיש הן תגובות מבוססות יותר נגד כאב,
אולי אפילו מזמן ישן יותר בחיים,
אבל האדם אפילו לא שם לב שהוא עושה אותן.
ולמעשה התהליך הוא ללמוד עכשיו
כיצד אני מגיב עכשיו לכאב
כדי לעצור את התגובות החדשות האלה שגיליתי עכשיו,
שכפי שאמרתי, הן יכולות להיות ישנות, לא חדשות,
והתהליך מתקדם.