Tip:
Highlight text to annotate it
X
זאת העיר שלי, סראייבו
82 שנה אני כאן
כאן אתם יכולים לראות את סראייבו העתיקה
ובצד שמאל זאת סראייבו החדשה
סראייבו היא כמו ירושלים קטנה
אתם יודעים, ירושלים, ירושלים הקטנה
בני כל הדתות חיים יחדיו
מוריס הוא נצר ליהודים שגורשו מספרד ב1492-, הגיעו לסראייבו ושמרו על השפה הספרדית-יהודית, הלאדינו.
באזור הזה, כל הבתים היו שייכים ליהודים לפני מלחמת העולם השנייה הבית הזה שכאן הוא הבית שלי, בית אבי של אבי ,דוד אלבכרי והבית הקטן הזה, שעכשיו הוא הרוס, היה שייך לדודי, סמואל אלבכרי וזה הבית של דוד אחר, בוכור
מוריס הוא אחד מארבעת דוברי הלאדינו האחרונים שנותרו בסראייבו
זהו סיפורו המספר כיצד הלאדינו הצילה את חייו.
בבית הזה היה מפעל של ממתקים
באנו לכאן בכל בוקר. נהגנו לשיר" תוציא לי סוכריה אחת"
תן לי ממתק ,תן לי ממתק
בכל בוקר שרנו את השיר הזה ומישהו מהמפעל פתח את החלון וזרק לעברנו סוכריות
אחרי השואה, לא נשאר אף יהודי. רק המשפחה שלי חזרה
איפה סמואל? איפה דודו? הם לא שבו
ניצול אחר מאושוויץ או מיסנובאק
אמר שהם ראו את האנשים הללו מתים ונשרפים במשרפות
אולי אנחנו שמחים שנשארנו בחיים אחרי מלחמת העולם השנייה, אך אנחנו חסרי מזל על כך
שעלינו לבכות כל יום על האנשים האלה. 00:03:10.000,00:03:14.000 יש יותר מדי זכרונות אבל אני רוצה לשכוח את כולם
ב-1941 מוריס, משפחתו ויהודים יוגוסלבים אחרים גורשו ברכבות אל מחנות הריכוז.
בתחנת הרכבת של פריידור, פגשתי את המורה שלי למוזיקה מבית הספר היסודי שאמר לי
"אתה ומשפחתך מוכרחים לברוח מהרכבת"
המורה הביא מוט ברזל לאבי 00:03:51.000,00:03:57.000 בלילה, השתמשו במוט הזה כדי לפעור פתח ברכבת
וברחו מהרכבת אחרת אתם תמותו
אבי נעזר במוט הברזל כדי לפעור פתח בקרון ואני ברחתי
לאחר מכן, אמר לי המורה ללכת אל המשאית של הצבא האיטלקי
קצין איטלקי בדרגת אלוף משנה, קולונלו, הסתיר אותי בחלק האחורי של המשאית והעביר אותי
לאזור האיטלקי ביוגוסלביה היכן שלא היה אוסטשה (הצבא הקרואטי)
דיברתי איתו בלאדינו. הלאדינו והאיטלקית הן שפות מאוד דמות
אתה חופשי,א תה חופשי כעת
הייתי לבד, לא ידעתי היכן אבי, היכן אימי
בכל בוקר כשהתעוררתי, חיפשתי פרטיזנים, חיילים גרמנים, חיילים איטלקים או חיילים קרואטים
כאשר הבחנתי שהכפר היה פרטיזני, הלכתי אליו ונשארתי שם
שנת: 1944 מוריס רואה מטוס מסוג הליפקס מבסיס איטלקי ובו טייסים אמריקאים ובריטים אשר מופל לקרקע. חמישה טייסים צונחים לעבר השדה בו מוריס בן ה 14-ניגש אליהם.
הלאדינו הצילה את חיי במלחמה
חמישה גברים קפצו מהמטוס עם מצנחים ונחתו בשדה שהייתי בו
ראיתי את האמריקאים, וכאשר הם ראו אותי הם שלפו את נשקיהם
"מי אתה?" -- "אני... פרטיזני, פרטיזני" אמרתי להם שהייתי עם הפרטיזנים של טיטו
לא ידעתי אנגלית, השתמשתי בלאדינו כדי לדבר
שאלתי" אתה מדבר ספרדית? "
טייס אחד מהקבוצה היה היספאני שדיבר ספרדית. זו הייתה הדרך היחידה שלי לתקשר
איך אתה יודע ספרדית ?אני יודע ספרדית כי אני ספרדי
מה זה ספרדי? אינך יודע כלום
מה זה ספרדי? אלו הם היהודים שעזבו את ספרד לאחר האינקוויזיציה וברחו לטורקיה (האימפריה העות'מאנית)
יש בסיס של פרטיזנים במרחק של 20 קילומטר מכאן
לקחתי איתי את חמשת הטייסים אל בסיס הפרטיזנים בריבניק ולאחר מכן
הטייסים הלכו לנמל בחוף הים האדריאטי ושטו בספינה אל בסיסם בבארי, איטליה
במשך שנתיים וחצי, לא ידעתי היכן נמצאים אבי ואימי
כאשר המלחמה הסתיימה,הלכתי לבית ספר פרטיזני .אבי גילה
היכן אני ובא לכאן. הוא קרא לי ואני הלכתי אליו
הוא שאל: מה שלומך -- ?שלומי טוב. אבא 00:07:42.000,00:07:46.000 כן ,בני. נשארתי בחיים
איפה אמא?
אני בכיתי, אבי בכה