Tip:
Highlight text to annotate it
X
ולאנשים נורמליים נראה שלא אכפת או שהם לא נותנים הרבה תשומת לב למשהו
אלא אם מבהירים להם את זה טוב מאוד.
אם אתם נכנסים למוסך והבחור לא תיקן את המכונית שלכם
ואומר: "היא תהיה מוכנה ביום רביעי", ואתם אומרים: "אוקיי".
ואתם חוזרים ברביעי והוא אומר: "יום חמישי, בוודאות".
אתם חוזרים בחמישי והוא אומר: "למה שלא תחזרו בשישי, אשים עליה בחור בוודאות".
ואתם ממשיכים לחזור... זה לא מעניין את הבחור הזה
יש לו עשרה מיליון אנשים אחרים שנכנסים למוסך ממש עכשיו.
אז בעיכוב הראשון אתם יוצאים עליו, אבל לא עצבניים.
אתם אומרים: "לעזאזל! הבאתי את המכונית שלי לפה כי אמרת שהיא תהיה מוכנה עד שישי"
"יש לי דברים אחרים לעשות!" אבל אתם לא עצבניים
אבל אתם נראים עצבניים, הוא מתעצבן... אוקיי?
עכשיו, בעולם האמיתי אתם לא יכולים להשיג שום דבר עם עדינות
"מחירים? ודאי, עזוב, נעשה עוד אחד."
אבל בעולם שלכם אתם לא יכולים לעשות את זה
אז אתם חייבים לייצר את דפוס הפעולה שנדרש
על-ידי הבן אדם איתו אתם מתעסקים.
אוקיי?
בסדר, עכשיו, כשמתמודדים עם הדבר הזה שנקרא "כעס"
מה קורה לכם כשאתם מתעצבנים?
זה אומר שהאירוע התרחש בכזאת פתאומיות
והאירוע היה מחוץ לטווח הציפיות שלכם.
זה נכון?
הילד משאיר את הגלגיליות בכניסה והבוס שלכם הגיע לארוחת ערב
והוא יוצא ומחליק ושובר את הירך, מבינים?
ובכן, הסיבה להתרגשות הגדולה היא שהארוע היה מחוץ לטווח הציפיות שלכם
זה נכון?
עכשיו, מה צריך להיכלל בטווח הציפיות?
אתם לא יכולים לצאת ולסרוק את השטח לפני שהבוס יוצא
אתם לא יכולים לדאוג לכל הדברים האלה...
עכשיו, כשהבוס נופל ושובר את הירך, אתם לא אומרים:
"ברור שגלגיליות שהיו בדרך שלך יניבו את התוצאה הזו"
"קושי הבטון, הירך הלא גמישה, מצב העצמות"
"התוצאה היא פירוק מוחלט של המפרק, בבירור!"
עכשיו, הבחור לא אומר: "זאת האמת..."
הוא מתעצבן, נכון?
אז אם משהו קורה מעבר לטווח השליטה
אתם עושים כל שביכולתכם כדי לעזור לבן אדם
עם השפה שאתם רגילים אליה: "אני כל כך מצטער..."
תקבעו את הירך, תרימו את הטלפון, תחייגו לאמבולנס...
"איזה דבר נוראי, כמה חסר זהירות מצידי..."
בינתיים חיבשו את המקום, עשו כל מה שאתם יכולים
אבל המילים חייבות להיאמר
כי אם אתם רק חובשים אותו, מתקשרים לאמבולנס, שזה כל מה שאתם יכולים לעשות
עצם העובדה שאתם מצטערים היא ברורה, לי, בכל אופן
לא משנה מה בן אדם עושה.
אז זה אומר שבמונחי האירועים שקרו
הנה מה שאתם חייבים לעשות עכשיו
אתם חייבים לחכות לדבר הבא שיקרה;
כשאתם מביאים קערת מרק למישהו ושופכים אותה עליו בלי כוונה
אתם אומרים: "מה יש לנו כאן?"
אתם יודעים מה זה אומר?
אומרים לעצמכם: "מה יש לנו כאן?"
קערת מרק נשפכה לחיקו של הבחור הזה, מה נחוץ?
"זה קרה כל כך מהר, אלוהים, כמה נורא"
ובינתיים אתם מביאים מגבות והכל, אבל אל תביאו רק מגבות ותשליכו אותן לחיקו
הוא אומר: "אתם לא מצטערים?", אתם אומרים: "כן, אבל זה לא ייבש אותך".
"המגבות יעשו זאת, אז תן לי להביא אותן", מבינים?
או שאתם רואים אדם מבוגר מנסה להחליף גלגל, היה לו תקר על הכביש המהיר
אז (אתם שואלים): "האם אתה צריך עזרה להחליף את הגלגל?"
פשוט גשו לשם ותחליפו את הגלגל המזורגג.
"תודה לך בחור צעיר, אלוהים יברך אותך".
אל תגידו: "ובכן, החרא הזה לא נחוץ לי".
פשוט תחליפו את הגלגל שלו ותגידו: "ובכן, זה תענוג לעזור לחבר או לאדם במצוקה".
מבינים? תעשו זאת.
אני לא באמת חושב בצורה הזאת עוד
אני פשוט עוזר לו להחליף את הגלגל.
אתם יודעים, וכשהוא אומר: "אלוהים יברך אותך היום"
אני אומר: "שאלוהים יברך אותך מהיום ולנצח".
לכו עד הסוף.
לאחל לבן אדם יום הולדת שמח הוא דבר ריק מתוכן
אבל לעשות משהו לבן אדם הוא דבר שיש בו תוכן.
להתעצבן הוא דבר ריק מתוכן
אז אתם חייבים לשאול את עצמכם כמה דברים ריקים מתוכן אתם עושים כל יום
איזו רשימה פנטסטית זאת תהיה...
ככל הנראה, יהיה תחום אחד שתרצו לבדוק, שהוא מוטל בספק.
אז אנחנו עושים הרבה דברים ריקים מתוכן
ואנחנו לא רגילים לרעיון של דבר לא צפוי
אז בכל פעם שקורה אירוע שלילי
תנסו את זה:
מה הדבר ההולם ביותר לעשות?
מה שקורה אוטומטית הוא שאתם מתעצבנים.
זה אוטומטי בגלל שבדרך שבה חונכתם, אף אחד לא עצר בעדכם.
אז אם אתם עובדים עם ילדים מה שאתם עושים הוא;
כשהם מתעצבנים, כשמשהו קורה
אני תמיד אומר: "אתה רוצה ללכת לסרט אחר הצהריים"
"אם תמשיך עם הכעס הזה, לא יהיה סרט אחר הצהריים".
אז הם אומרים: "אני כבר לא עצבני, רואה?"
ואז השפה התחתונה יורדת שוב, ואז הם מפסיקים לבכות שוב
הם חושבים: "או או, לא יהיה סרט מחר", גרמתם להם לחשוב על הסרט של מחר
אז הם מנגבים את העיניים...
אז מה שאתם עושים הוא לחזק את ניגוב העיניים ואת ההתרחקות מכעס
וברגע שהילד ניגב את העיניים אתם (נותנים לו דברים שהוא ישמח לקבל)
ואומרים: "אלוהים, התגברת על הכעס ההוא ממש מהר!"
ויכול להיות שהוא יגיד: "זה בגלל שאני גדל עכשיו".
על כל דבר שהם אומרים אתם עונים: "זה נפלא!"
חזקו את סילוק או צמצום הכעס.
זה ברור?
אבל אם אתם מרביצים לילד בגלל שהוא בוכה...
זאת לא דרך לעשות זאת.
או רק על-ידי להגיד: "אתה ילד גדול, אתה לא רוצה לבכות ככה..."
מבינים? אתם מחזקים אותם עד ההפוגה של הפעולה שאתם רוצים לראות נעלמת בהדרגה.
עכשיו, אם תעשו את זה מוקדם מאוד, לילד הזה יהיו בעיות בעולם
כי כשהילד הזה יעבוד על משהו והוא ישבר
הילד יטאטא את זה, המורה יגיד: "מאוד מעניין, שום רגשות..."
המורה יחשוב שזה נורמלי לכעוס
שכל תגובה נורמאלית וטבעית היא להתעצבן
והם חושבים שמשהו לא בסדר איתך
הם חושבים שאין לך רגשות...
אם לא היו לך רגשות לא היית משייף את המשטח ומנסה להחליק אותו.
לא היית מנסה לעשות עבודה טובה.
או שאם אתם מדליקים את השלט רחוק והמטוס מתרסק...
אתם עושים מה ש... איך נקראת הסוכנות שבוחנת התרסקויות מטוסים, אתם יודעים?
ה'אפ.אי.איי'. -כן.
מה שהם עושים זה לבחון את המטוס ולצלם את השטח של המטוס ההרוס
הכנף השבורה, הזנב כאן, המנוע שם...
והם מודדים את הסימנים בבוץ
והם מנסים להבין מה קרה.
יכול להיות שהם גם יגידו: "זאת התרסקות נוראית, פשוט מחרידה..."
אבל העבודה שלהם היא להבין מה קרה.
עכשיו, אם אתם כועסים או מתעצבניים או נעשים רגשניים, מאוד רגשניים
אתם לא יכולים לעזור לבן אדם יותר מידי במצב מסוים.
במילים אחרות, אם הילדה הקטנה שלך נופלת מהגשר לתוך המים, 15 מטר למטה
ואתה אומר: "או או, אוי אלוהים..." אתה פשוט קופץ למים
אם אתה יודע לשחות אתה מנסה להביא אותה לחוף
או מחזיק משהו כמו גלגל או זורק משהו למים
אבל אם אתה מתעצבן השיפוט שלך נפגם.
אתם מבינים למה אני מתכוון?
אתה לא יכול לעשות את העבודה הטובה ביותר.
אז הסוג הטוב ביותר של כעס...
אני אומר את הדבר הבא:
אתה לא נפטר מרגש הכעס, אתה ממיר אותו לדפוס פעולה אחר
של לקפוץ למים, לקרוא לעזרה, להגיש מקל, לעשות משהו!
אתם יודעים, בסירה, אם יש שריפה בלב ים
לפני שאתם קופצים אתם זורקים החוצה קופסאות ריקות, כל דבר שיצוף
כל דבר; בלון גומי, צמיג... פשוט זרקו את הדברים האלה מהסירה
וזה הדבר הראשון שאתם עושים, כי אתם לא יכולים להתחיל להדריך את האחרים
אז יהיה משהו להיאחז בו.
עכשיו, אם הסירה עולה בלהבות, ואתם מפוחדים
בכל הזמן הזה, לפני שהסירה שוקעת
לא הגשתם שום עזרה לאנשים שיהיו במים.
האם זה נשמע לכם הגיוני?
אז היינו רוצים לראות את האנשים בעתיד לא מתעצבנים לעולם.
אבל מה שקורה... יש להם רגשות
אבל הרגשות שלהם מומרים לדפוסי פעולה.
חלק מהאנשים מגיעים להרצאות האלה וחושבים שאני לא מאמין ברגשות ואמוציות
אני מאמין בכל הדברים האלה
אבל הייתי רוצה לראות אותם מומרים לדפוס פעולה מועיל.
אז בפעם הבאה שתתעצבנו, או תתחילו להתעצבן...
כמו שאמרתי בהרבה הרצאות: כעס לא מתחיל בצורה הזאת - אתה כועס...
משהו קורה, אתה מתחיל להתרגש
ואז אתה מתפוצץ.
אז איפשהו לאורך הדרך, כשאתם מרגישים את הלחץ הזה מצטבר
אתם אומרים: "רק רגע..." זה מה שנעשה עכשיו...
זה הזמן שבו אתם מתחילים לבחון את המערכת.
אז כשאתם מתעצבנים זה אומר שאתם לא מבינים על מה אני מדבר
או שאתם מבינים את זה מילולית אך לא התנהגותית.
עכשיו זה יקח זמן מה
אתם צריכים לקחת את זה צעד אחר צעד
אם הייתי איתכם בסביבה מסוימת הייתי יכול לייצר מצבים
שהיו גורמים לך לצחוק.
הייתי יכול לשפוך זפת לחיקך, "אה אה אה..."
?
אתם יודעים, הבוס לוקח מספריים וחותך את השיער שלה
והיא לוקחת את המספריים ומניחה אותם ומתקשרת לפסיכולוג שלה
אבל היא לא מתעצבנת יותר
כי ברגע שהדבר נעשה...
הזמן היחיד בו אתה מתעצבן הוא כשמישהו תוקף אותך פיזית
כשהם נוגעים בך, תופסים אותך... אז מה שאתה עושה
הכעס שלך מומר לאסטרטגיה.
אסטרטגיה, משמע; איך אני נפטר מהמצב הזה?
איך אני מגן על עצמי?
במקום להגיד, אתם יודעים...
נגיד ששישה בחורים תופסים אותך במקום אחורי ואומרים:
"אוקיי בובה, תורידי את הבגדים..." מבינים?
ואת אומרת: "אלוהים אדירים! נהנה יותר בדירה שלי! יש מקלחת וכל-מיני דברים..."
אתם מנסים דברים כאלה
"חוץ מזה, אתם נראים כמו זיון טוב!" מבינים?
אז את גורמת להם לבוא, ואז את מחכה לרגע שבו את יכולה לעשות את זה.
אם את לא יכולה לעשות את זה, אז את לא יכולה לעשות את זה.
אתם מבינים אותי?
וכשהם גומרים איתך
את אומרת: "היה נהדר! האם נתראה שוב? אתם נהדרים..." מבינים?
עכשיו, את לא יכולה לשרוד
את לא תשרדי אם תגידי: "אני אלך למשטרה ואגיד להם מה עשיתם!"
הם יחנקו אותך למוות
בגלל שאת יכולה לזהות אותם.
ובכן, כמובן שבחקירה כולם יגידו שנהנית.
את מבינה למה אני מתכוון?
את תכנסי לכל מיני סוגים של בעיות
את רוצה לחיות?
את מבינה לאן אני חותר? אוקיי, מה אתם רוצים?