Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers
אז לו הייתי שואל אותכם
מהו הקשר בין
בקבוק של נוזל כביסה "טייד" לזיעה
הייתם בודאי חושבים שזו השאלה הקלה ביותר
שתישאלו באדינבורג במשך השבוע.
אבל אם הייתי אומר שהם שתי דוגמאות
צורות חלופיות או חדשות של מטבע
בכלכלה הגלובלית , מבוססת הנתונים, ההיפר-קישורית,
אתם לבטח הייתם חושבים. שאני קצת משוגע.
אבל האמינו לי, אני עובד בפירסום.
(צחוק)
ואני עומד לתת לכם את התשובה,
אבל כמובן לאחר הפסקה קצרה זו.
אז שאלה מאתגרת יותר היא אחת
שנשאלתי למעשה, על ידי אחד מהכותבים שלנו
לפני כמה שבועות , ולא ידעתי את התשובה:
מהו המטבע בעל הביצועים הטובים ביותר בעולם ?
זה למעשה "ביטקוין".
עכשיו, לאלו מכם שהוא אינו מוכר,
ביטקוין הוא מטבע- קריפטו, מטבע וירטואלי, מטבע סינתטי.
הוא נוסד בשנת 2008 על ידי מתכנת אנונימי
כשהוא משתמש בשם בדוי סאטושי נקמוטו.
אף אחד לא יודע מי או מה הוא.
הוא כמעט כמו בנקסי (אמן גרפיטי) של האינטרנט.
ואני כנראה לא הולך לעשות כאן שירות הולם לזה.
אבל הפרוש שלי לאיך זה עובד
ביטקויניז משתחררים דרך תהליך זה של הכרייה.
אז יש רשת של מחשבים שמאותגרים
כדי לפתור בעיה מתמטית מאוד מורכבת
והאדם שמצליח לפתור את זה ראשון מקבל את הביטקוינז.
והביטקוינז משתחררים,
הם מוכנסים לתוך ספר חשבונות ציבורי שנקרא "בלוקצ'יין".
ואז הם צפים, כך שהם הופכים למטבע,
והם לחלוטין מבוזרים, זה מה
שמפחיד בענין זה, שבגללו הוא כל כך פופולרי.
אז זה לא מנוהל על ידי הרשויות או המדינה.
זה למעשה מנוהל על ידי הרשת.
והסיבה לכך שזה הוכח כמוצלח מאוד
היא שזה פרטי, זה אנונימי זה מהיר, וזה זול.
ואתם תגיעו לנקודה שבה יש כמה תנודות חזקות עם ביטקוין.
אז ברמה אחת זה עלה ממשהו כמו 13 דולר
לכדי 266, פשוטו כמשמעו בתקופה של ארבעה חודשים,
ואז התרסק ואיבד חצי מערכו ב- 6 שעות.
וכרגע הוא עומד סביב
ערך של 110 דולר.
אבל מה שזה מראה הוא שהוא צובר אחיזה,
הוא צובר מכובדות.
שירותים, כמו "רדיט" ו"וורדפרס"
למעשה מקבלים עתה ביטקוין כמטבע תשלום.
וזה מראה לכם שאנשים
למעשה מבססים את האמון בטכנולוגיה,
וזה התחיל להשפיע ולשבש
ולבחון מוסדות מסורתיים
וכיצד אנחנו חושבים על מטבעות ועל כסף.
וזה לא מפתיע, אם אתם חושבים על
עניין הסל שהוא האיחוד האירופי
אני חושב שנערך לאחרונה סקר גאלופ.
שאמר משהו כמו, באמריקה.
האמון בבנקים הוא בשפל של כל הזמנים, זה משהו כמו 21 אחוז.
ואתם יכולים לראות כאן כמה תמונות מלונדון
היכן שברקליס נתן חסות לתוכנית אופניים בעיר,
וכמה פעילים עשו משהו נחמד
של שיווק גרילה כאן, וטיפלו בסיסמאות.
"דיווש של סב-פריים." "ברקליס לוקח אותך לסיבוב."
אלו הם היותר מנומסים שאני יכול לשתף איתכם היום.
אבל הבנתם את העיקר, אז אנשים באמת התחילו
איכשהו לאבד אמון במוסדות.
יש חברה ליחסי ציבור בשם אדלמן
הם עושים סקר מאוד מעניין כל שנה
בדיוק בנושא האמון ומה אנשים חושבים.
וזה סקר גלובלי, אז מספרים אלה הם גלובליים.
ומה שמעניין הוא שאתם יכולים לראות
שההיררכיה מעט מתנדנדת,
. והכל זה על הירארכיה כעת
אז אנשים בוטחים באנשים כמוהם יותר
ממה שהם בוטחים בתאגידים וממשלות.
ואם אתם מסתכלים על נתונים אלה עבור השווקים היותר מפותחים
כמו בריטניה, גרמניה, וכן הלאה, הם למעשה הרבה יותר נמוכים.
ואני מוצא שזה מפחיד משהו.
אנשים למעשה נותנים אמון באנשי עסקים
יותר מאשר הם בוטחים בממשלות ומנהיגים.
אז מה שמתחיל לקרות, אם אתם חושבים על כסף,
אם אתה מתמצתים כסף לכדי מהות,
זה פשוטו כמשמעו רק ביטוי של ערך, ערך מוסכם.
אז מה שקורה עכשיו, בעידן הדיגיטלי,
הוא שאנחנו יכולים לכמת את הערך בהמון דרכים שונות
ולעשות זאת בקלות רבה יותר,
ולפעמים הדרך שאנחנו מכמתים ערכים אלו,
עושה את זה הרבה יותר קל
ליצור צורות חדשות וצורות חוקיות של מטבע.
בהקשר זה, אפשר לראות שרשתות כמו ביטקוין
פתאום מתחילות להיות קצת יותר הגיוניות.
אז אם אתם חושבים שאנחנו מתחילים איכשהו לפקפק
ולנתץ ולחקור מהי המשמעות של כסף ,
מהי מערכת היחסים שלנו אתו, מה מגדיר כסף,
אז הההרחבה האולטימטיבית של זה היא,
האם יש סיבה שממשלה צריכה עדיין
להיות האחראית. לכסף?
אז כמובן שאני מסתכל על זה דרך פריזמה שיווקית,
אז מנקודת מבט של מותג,
מותגים באופן מילולי, עומדים או נופלים על המוניטין שלהם.
ואם חושבים על זה, המוניטין הפך כעת למטבע.
אתם יודעים, מוניטין בנוי על אמון,
עקביות, שקיפות.
אז אם למעשה החלטתם שאתם בוטחים במותג,
אתם רוצים מערכת יחסים, אתם רוצים מעורבות עם המותג,
אתם כבר סוג של משתתפים בהרבה צורות חדשות
של מטבע.
אז אתם חושבים על נאמנות.
נאמנות במהותה היא מיקרו-כלכלה.
אתם חושבים על תוכניות תגמולים, קילומטרים אוויריים.
האקונומיסט אמר לפני כמה שנים
שיש למעשה בעולם יותר קולומטרים אוויריים שלא נפדו בעולם
מאשר שטרות של דולר במחזור.
אתם יודעים , כשאתם עומדים בתור בסטארבאקס.
30 אחוז של העיסקאות בסטארבאקס בכל יום
מתבצעות למעשה עם נקודות כוכב של סטארבקס.
אז זה סוג של מטבע סטארבקס
שנשאר בתוך המערכת האקולוגית שלו.
מה שנראה לי מעניין הוא שאמזון
השיקה לאחרונה מטבעות אמזון .
אז נכון שכרגע זה מטבע לחלוטין בשביל הקינדל (מכשיר לקריאת ספרים אלקטרוניים).
כך שאתה יכול לקנות אפליקציות ולבצע רכישות בתוך יישומים אלה.
אבל אתם חושבים על אמזון.
אתם מסתכלים על ברומטר האמון שהראיתי לכם
היכן אנשים מתחילים לבטוח בעסקים
במיוחד בעסקים בהם הם מאמינים ובוטחים
יותר מבממשלות.
אז פתאום, אתם מתחילים לחשוב,
טוב, אמזון באופן פוטנציאלי יכול לדחוף את זה.
זו יכולה להיות הרחבה טבעית,
שכמו לקנות דברים --
להוציא את זה החוצה מהקינדל-- תוכלו לקנות ספרים, מוסיקה,
מוצרי חיים אמיתיים, מכשירים וסחורות וכדומה.
ופתאום יש לכם את אמזון, כמותג,
שהולך ראש בראש עם הפדרל ריזרב
במונחים של איך אתה רוצה לבזבז את הכסף שלך,
מהו כסף, מה מהווה את הכסף.
ואקח אתכם כעת חזרה ל"טייד" החומר הניקוי,
כפי שהבטחתי.
זו כתבה פנטסטית שראיתי בניו-יורק מגזין,
שאמרה שמשתמשי סמים ברחבי אמריקה
למעשה רוכשים סמים
עם בקבוקי דטרגנט של "טייד" .
אז הם נכנסים לחנויות נוחות
גונבים "טייד",
ו-20 דולר לבקבוק טייד
שווה ל-10 דולר של קראק קוקאין או גראס.
ומה הם אומרים, כך שקרימינולוגים אחדים
הסתכלו על זה ואמרו, טוב, בסדר
טייד כמוצר מוכרת בפרמיום
זה 50 אחוז מעל הממוצע בקטגוריה.
זה מעורבב עם קוקטייל מורכב מאוד של כימיקלים,
אז יש לו ריח מאד יוקרתי וייחודי מאוד,
וכמותג "פרוקטר אנד גמבל",
הוא נתמך על ידי הרבה פרסום באמצעי התקשורת ההמונית.
אז מה שהם אומרים הוא שמשתמשי סמים הם גם צרכנים
כך שיש להם את זה במסלולים העצביים שלהם.
כשהם מבחינים ב"טייד", יש דרך קיצור.
הם אומרים, זה אמון. אני סומך על זה. זו איכות.
אז זה הופך להיות יחידת מטבע,
שהניו יורק מגזין תאר
כגל פשע נאמן מאוד מוזר, גל פשע נאמן-מותג,
הפושעים למעשה מכנים את "טייד" "זהב נוזלי."
עכשיו, מה שהיה נראה לי מצחיק היתה התגובה
מדובר פרוקטור אנד גמבל.
הוא אמר, ברור שהם ניסו לנתק את עצמם מהסמים,
אבל הוא אמר, "זה מזכיר לי דבר אחד
. וזה שערך המותג נשאר עקבי. " (צחוק)
מה שמגבה את הנקודה שלי ומראה שהוא אפילו לא
הזיע כשהוא אמר את זה.
וזה מביא אותי חזרה אל החיבור עם זיעה.
במקסיקו, נייקי ניהל קמפיין לאחרונה
שנקרא, פשוטו כמשמעו, הצעת המחיר שלך לזיעה.
אז אתם חושבים על,
הנעליים האלה של נייקי שיש בהם חיישנים,
או שאתם משתמשים ב-"פיואל באנד" של נייקי
שבעיקרון עוקב אחר קצב ההליכה שלכם, האנרגיה שלכם,
צריכת הקלוריות שלכם.
ומה שקורה כאן, זה שכאן למעשה
נבחרתם להצטרף לקהילת נייקי. רכשתם את זה.
הם לא מפרסמים הודעות רמות.
וזה איפה שהפרסום החל לזוז עכשיו
לדברים כמו שירותים, כלים ויישומים.
אז נייקי למעשה מתנהג כשותף לרווחה,
שותף לבריאות וכושר וספק שירותים.
אז מה שקורה עם זה הם אומרים " טוב.
יש לכם לוח נתונים. אנחנו יודעים לאיזה מרחק אתם רצים
ומה המרחק שעברתם, מהי צריכת הקלוריות שלכם, וכו'.
מה שאתם יכולים לעשות זה ככל שאתם רצים יותר, אתם מקבלים יותר נקודות,
ויש לנו מכירה פומבית שבה תוכלו לקנות מוצרים של נייקי
אבל רק על ידי כך שתוכיחו שלמעשה השתמשתם במוצר לעשות דברים."
ואתם לא יכולים להיכנס לזה. זה לחלוטין
עבור חברי הקהילה, שמזיעים
תוך שימוש במוצרי נייקי. אתם לא יכולים לקנות דברים עם פזו.
זוהי ממש סביבה סגורה, מרחב סגור של מכירה פומבית.
באפריקה, אתם יודעים, זמן אוויר הפך
למעשה למטבע בזכות עצמו.
אנשים רגילים לכך, כי הנייד הוא מלך,
הם מאוד, מאוד רגילים להעביר כספים,
לבצע תשלומים באמצעות הנייד.
אחת הדוגמאות החביבות עלי מנקודת מבט של המותג
זה וודאפון, איפה, במצרים,
הרבה אנשים מבצעים רכישות בשווקים
וחנויות עצמאיות קטנות מאוד.
עודף, כסף קטן הוא בעיה אמיתית.
ומה שקורה זה שאתם קונים כמה דברים,
מגיע לכם, נניח,
10 סנטים, 20 סנט עודף.
בעלי החנויות נוטים לתת לך דברים כמו בצל
או אספירין או פיסת מסטיק,
כי אין להם כסף קטן.
אז כשוודאפון באו וראו את הבעיה הזו,
נקודת הכאב הזו של הצרכן, הם יצרו
כסף קטן שהם קוראים לו "פאקה",
שהוא בעצם ניתן
על ידי בעלי החנויות לאנשים,
וזה זיכוי שנכנס היישר לטלפון הנייד שלהם.
אז מטבע זה הופך לזיכוי, אשר שוב,
הוא באמת, באמת מעניין.
וערכנו סקר שמגבה את העובדה,
ש.. אתם יודעים, 45 אחוזים של אנשים
בדמוגרפיה המכרעת בארצות הברית
אמרו שנוח להם להשתמש
במטבע עצמאי או ממותג.
אז זה מתחיל ממש להיות מעניין כאן.
דינמיקה מעניינת מאוד מתרחשת.
ואתם חושבים, תאגידים
צריכים להתחיל לקחת את נכסיהם ולחשוב עליהם
בדרך אחרת ולסחור בהם.
ואתם חושבים שזו קפיצה גדולה?
זה נראה מאולץ, אבל כשחושבים על זה,
באמריקה ב-1860,
היו 1,600 תאגידים שהנפיקו שטרות.
היו 8,000 סוגי שטרות באמריקה.
והדבר היחידי שעצר זאת,
הממשלה שלטה ב-4 אחוזים של האספקה.
והדבר היחיד שעצר זאת
היה מלחמת האזרחים שפרצה,
והממשלה פתאום רצתה לקחת שליטה על הכסף.
אז ממשלה, כסף, מלחמה, דבר לא משתנה שם, אז,
אז מה שאני הולך לשאול הוא, בעצם,
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
האם טכנולוגייה גורמת לשטרות כסף להרגיש מיושנות?
האם אנחנו מפרידים את הכסף מהממשלה?
אתם יודעים, אתם חושבים על כך שמותגים מתחילים למלא את הפערים.
תאגידים ממלאים פערים שממשלות לא יכולות להרשות לעצמן למלא.
אז אני חושב, אתם יודעים, האם אנחנו נעמוד על הבמה
ונקנה קפה -אורגני, סחר הוגן בקפה--בשנה הבאה
באמצעות פלורינים של טד או שילינגים של טד?
תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
תודה. (מחיאות כפיים)