Tip:
Highlight text to annotate it
X
אז, 18 דקות זה לא זמן ארוך במיוחד כדי לנסות להציל את העולם,
אבל זה בדיוק מה שאנחנו עומדים לעשות, יחד, עכשיו.
ראשית, אני צריך להציג בפניכם את אחד מהגיבורים שלי,
קוראים לו אשלי, הוא צעיר, הוא מבריק, רהוט,
ורק לאחרונה שוחרר מהכלא, לא בפעם הראשונה.
בשלב הזה קצין המבחן של אשלי התערב איתו,
שהוא יחזור לכלא בתוך שנה.
למי שלא עובד במערכת הכליאה והענישה,
אתם צודקים, זה לא מה שקציני מבחן אמורים לעשות.
למעשה, יכול להיות שזה לא חוקי.
למרבה המזל, אשלי הצליח להגיע אלינו,
ואנחנו הצלחנו להכניס אותו לתכנית חונכות
בחברת תקליטים.
ואשלי הביא לעסק הזה הבנה חדשה,
תובנות חדשות, נתיבים חדשים, ואת הקהל שלו הוא היה זקוק.
ולאחר זמן מה הוא בא אלי,
ואמר "הגיע הזמן שאצא לדרך עצמאית.
הבנתי את העסק הזה, ויותר מכך
הבנתי את המגזר. אני מבין בדיוק מה אני צריך לעשות.
ראיתי את הפער בשוק
ואני הולך לשגר את עצמי ואת ההצלחה שלי לעולם".
אני אמרתי "זה מדהים. אני חושב שאולי כדאי לך לחשוב על לסיים את פרק החניכה שלך.
בילית שם רק שבוע."
(צחוק)
הוא לא יכל להתאפק. הוא היה מוכן לעשות את זה.
הוא רצה להתמודד עם העולם בתנאים שלו.
אמרתי "אשלי, אני חייב להיות כנה איתך.
אני לא מקבל משכורת אם אתה לא מסיים את החונכות,
אז אנחנו חייבים למצוא איזה סידור."
וזה מה שעשינו. הסכמתי לעזור לו עם התכנית העסקית שלו,
בתנאי שיסיים את החונכות.
וזה מה שעשינו.
הוא יצא אל העולם, החתים את הזמרת הראשונה לסוכנות הכישרונות שלו.
הוא הוציא אותה, השיג לה סיבוב הופעות,
הכניס אותה לרדיו, הכניס אותה לעיתונים.
ואז, תזכרו שזה רק שנה אחרי
שקצין המבחן התערב איתו שתוך שנה הוא חוזר לכלא,
בתוך שנה הוא החתים את הזמרת הראשונה שלו
עם חברת התקליטים הכי גדולה בעולם, על 100,000 ליש"ט.
ואשלי הוא לא הדבר הכי מדהים בסיפור הזה.
בגלל שאני משוכנע שכל אחד ואחד מהילדים שלנו נולד
עם הזדמנות להצלחה מהסוג הזה.
אני חושב שהדבר המדהים הוא הבזבוז השיטתי
שכמעט התרחש במקרה של אשלי.
הבזבוז שמתרחש כל יום ויום,
בכל מדינה שעומדת בפני כאוס כלכלי וחברתי,
אנחנו מבזבזים באופן שיטתי את אחד מהמשאבים החזקים ביותר,
החשובים ביותר, אחד המשאבים הטבעיים המשמעותיים ביותר העומדים לרשותנו,
משום שכל יום, אנחנו מקבעים את הכשלון
ומונעים את התגשמות ההזדמנות הטמונה בכל אחד מהצעירים שלנו.
ובמקום שדיון על גירעונות וקיצוצים יסיחו את דעתנו,
כשהם בעצמם לא יסייעו לחלץ אותנו מהבוץ הזה,
אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע את הזמן והאנרגיה שלנו בהעצמה
של ההזדמנות עבור כוח כלכלי- חברתי יצירתי,
שטמון באנשים הצעירים שלנו.
למדתי אמרה במהלך הנסיעה הזו.
תסלחו לי על ההגייה.
(יוונית): יוון אוכלת את הילדים שלה.
אם קלעתי נכון.
(ביוונית): את הילדים שלה. וזה חייב להיפסק.
זו אמרה פנטסטית.
יוון אוכלת את הילדים שלה.
וכמו ששמעתם קודם, זו בשורה לעולם.
כולנו אוכלים את הילדים שלנו וזה פשוט מוכרח להסתיים.
התחלתי בתוך מערכת הענישה והכליאה מסיבה מסוימת.
משום שאם אנחנו מחפשים דוגמאות
לאיך אנחנו מקבעים בשיטתיות את כישלונם של הצעירים שלנו,
מערכת הכליאה והענישה עושה את זה ממש ממש טוב.
ברחבי אירופה וצפון אמריקה,
במקרים הגרועים ביותר, אחוז הכישלון בשיקום
וזה נוגע לצעירים שמרצים את עונשם
וכעת זכאים לסיכויים הוגנים בחברה,
שיעור הכישלון יכול להגיע ל-90 אחוז.
אתם בדרך כלל לא שומעים ש- 90 אחוז מקושר לשיעורי כישלון, נכון?
זו סטטיסטיקה משונה.
כלומר, שימו את זה בהקשר אחר.
דמיינו ש-90 אחוז מהאייפדים שלנו היו נכשלים.
היתה פורצת מהומה בקרב מעמד הביניים.
חנויות האפל היו מועלות באש.
תעשיית המדיה היתה עוצרת כליל.
או 90 אחוז של כוסות תה שמגיעות קרות.
לא היינו מוכנים לשאת זאת.
90 אחוז מהעבריינים הצעירים במקרים הגרועים ביותר שבים לכלא.
ואני, כמו רבים אחרים שעוסקים בתחום הזה,
מתוסכלים, דופקים את הראש על השולחן
כשאנחנו ניצבים מול צעירים מבריקים, נבונים, רהוטים
שמגיע להם סיכוי.
ויום אחד, אחד מהצעירים האלו גילה כלפי חמלה.
הוא הסתכל עלי בפנים ואמר,
"סאם, אתה רוצה לדעת במה הייתי באמת טוב?"
ואמרתי, "בכנות, כן, אני באמת רוצה לדעת, אבל חשבתי שזה לא מנומס לשאול."
והוא סיפר לי.
הוא סיפר לי על הצלחתו כסגן מנהל.
עקרונות הניהול שהוא יישם בעצמו,
והוא היה מנהל די חסר רחמים כשהיה צריך להיות,
של מעל 50 אנשים.
הוא סיפר לי על כישורי השיווק שלו, קצת מדיה חברתית,
אבל הקדים את זמנו, בעיקר סלולרית,
והיתה מבוססת על ההבנה שלו במערכות ניהול קשרי לקוחות.
הוא סיפר לי על התובנות הכלכליות שלו,
על ביקוש והיצע, רווח והפסד,
שליטה פיננסית,
והוא היה חסר רחמים בכל הנוגע לתזרים מזומנים.
והוא סיפר לי שבתקופת הבונוסים,
הוא בעצם הרוויח יותר כסף ממני.
והוא היה חולק משהו מזה כדי להשלים את ההכנסה הנמוכה של אמו
כדי לעזור לפרנס את אחיו החורגים.
ולמה כל המיומנויות האלו לא מופיעות בקורות החיים שלו?
כשמדובר בכישורים שכולנו ממש צריכים?
בגלל שהם נלמדו בכלכלה הבלתי פורמלית?
איננו מסוגלים להתעלות על זה?
ואני לא לרגע מציע לשכוח או לסלוח
על ההשלכות השליליות של סחר הסמים כלל וכלל.
אבל אם תניחו רגע בצד את המוסר,
ותחשבו על זה, על הקריירה,
בגלל שזה מה שהוא בחר בחייו,
זכתה לאותה המידה של יוקרה כמו שזכתה לביקורת.
פניתי אליו, התגובה הכנה שלי היתה שם,
אבל למען השם, למה?
כאדם צעיר שמגיב לסביבתו,
מנסה לעשות את דרכו בעולם.
אז הצעתי לו שנפתח יחד עסק.
הוא אמר, "אולי, אבל אני לוקח 51 אחוזים"
(צחוק)
באותו הזמן בדיוק פגשתי חלק מהצוות של גוגל בבריטניה.
בחור בשם ג'יימס אליאס יצר כלים עסקיים,
כלים עסקיים חינמיים עבור חברות סטארט-אפ.
כדי לסייע בו זמנית גם לסטארט אפים וגם לכלכלה.
ואמרתי לו, "ג'יימס, אני חושב שמצאתי קבוצה של יזמים
שיתכן ואתה פספסת."
ג'יימס אמר, "באמת? כמה מרגש, איפה הם".
אמרתי, "הם כאן."
ולזכותו יאמר, שג'יימס והצוות שלו גיבו אותנו בתמיכה
של תכנית לעבריינים לשעבר
שהפגינו כישורי יזמות טבעיים.
זה היה רק שישה שבועות.
הם סיפקו חונכות עסקית,
כישורים דיגיטליים, תכנון שווקי,
רק כדי להשלים את הכישורים שהיו להם ממילא.
שנה לאחר מכן, האם תשעים אחוז מהם בצעו עבירות נוספות?
לא. תשעים אחוז מהם לא בצעו עבירות נוספות.
עכשיו עברו שנתיים.
אותם תשעים אחוז עדיין לא בצעו עבירות.
אנחנו מתחילים לעשות אחד ועוד אחד.
החבר'ה הצעירים האלו, עבריין צעיר עולה, פחות או יותר,
שבעים אלף יורו, מאה אלף דולר.
בשביל שתשעים אחוז מהם לא יחזרו לבצע עבירות,
חצי מהם עדיין מנהלים את העסקים שלהם בעצמם.
מה שאומר שהם מעסיקים אנשים.
מה שאומר שהם מייצרים מקומות עבודה.
הם מייצרים ממון. מנטל כלכלי לנכס כלכלי.
לא מדובר פה רק בטיעון מוסרי ואינטלקטואלי
על איך אנחנו מוכרחים להפסיק את ההכשלה המובנית של הצעירים שלנו.
זהו טיעון כלכלי.
וזה טיעון כלכלי רב משקל.
בגוש האירו לבדו, העלות של האנשים הצעירים,
שאנחנו מגדירים מחוץ למעגלי החינוך, התעסוקה וההכשרה
הוא 150 מיליארד אירו בשנה.
150 מיליארד אירו בשנה. סליחה, כמעט חצי מהחוב הלאומי של יוון.
150 מיליארד אירו בשנה. זו תספורת שהייתי רוצה לראות שיעשו.
הייתי רוצה לראות את זה פשוט יורד.
בגלל שאני יודע שיש אחוז גדול מהצעירים האלו
שיכולים לצאת בדיוק כמו אשלי וכמו שקבוצת החבר'ה הצעירים האלו עשו.
אם אנחנו יכולים לפנות להם את הדרך ולפתוח להם דלתות והזדמנויות.
זה עובד ככה בכל העולם.
בארצות הברית הם לקחו בדיוק את אותה הכלכלה,
לפני חודשים ספורים, ועמדו את ערכו של הנתון הזה לאורך מעגל החיים.
העלות הנוספת פה עשויה להיות ביטוח בריאות ומשפטים.
ואז זה מגיע ל4.75 טריליון דולר.
מדובר בסכומי כסף מאד משמעותיים,
זה בזבוז מאד משמעותי,
לא רק שאנחנו סובלים את המצב הזה, אנחנו גם מנציחים אותו.
ויש רמז במושג הזה שהשתמשתי בו.
ה"מחוץ למעגל החינוך, התעסוקה וההכשרה".
זה קיצור נורא ואנחנו קוראים לכל הצעירים האלו NEETים (ממחת"ים)
אני לא יודע כמה מכם שמעתם אותו.
אני רוצה להתנצל בשמו.
זה מושג שהתחיל בבריטניה.
ועכשיו ייצאנו אותו מסביב לעולם.
זה כנראה הייצוא הכי פחות טוב שלנו מאז להקת "וואן דירקשן",
שגם בשמו אני מתנצל.
במיוחד ההוא עם עניבת הפרפר.
אבל זה מרמז לכישלון המערכתי
שאפשרנו לו להתקיים.
NEETים, כולכם.
בארגונים היצירתיים שלכם, עולם חדש שמשתנה בתוך הארגונים.
מחפשים כישרון, מחפשים השראה.
ממתי מגדירים אנשים על פי מה שהם לא?
הנה חברים, יש ארבעים מיליון מהם באירופה,
כולם מוגדרים על פי מה שהם לא,
לפני שבכלל חצו את סף הדלת.
ומרגע שאתה בקבוצה הזו, יש סיכוי של 20 אחוזים יותר
שתסיים ברחוב, בפשע, בהריון בגיל הנעורים, הורות בגיל הנעורים.
מתוך קבוצת העבריינים הצעירים, 80 אחוז מהם
באים מקבוצת הNEET.
אנחנו יכולים להסתכל על זה קורה ואנחנו יכולים להתערב
לפני שזה יעלה לכולנו כל כך הרבה.
ואנחנו יכולים להפוך את העלות החברתית לתועלת חברתית מוקדם יותר ויותר.
אבל, איך אנחנו עושים את זה שם בבריטניה.
כשאנחנו עובדים עם אותה הקבוצה, בגוגל,
זיהינו לרוחב החתך הזה של צעירים,
כשהסתכלנו עליהם כמאגר של כישרונות,
ולא מאגר של צרות,
מיומנות אחת שכולם הפגינו,
היא המעמד הטבעי שלהם כילידים טכנולוגיים.
כשדיברנו עם מעסיקים וחברות
המיומנות האחת שכולם חיפשו היתה מיומנות דיגיטלית.
אז אנחנו מריצים תכנית
עבור חלק מהאנשים הכי חסרי אפשרויות,
מחזקים את המיומנויות הדיגיטליות שלהם, ואתם יודעים מה?
המעסיקים עומדים בתור.
יש שם פערים.
אנחנו פשוט צריכים להמשיך לצמצם אותם.
עלינו להמשיך לפתוח דלתות במקום לסגור אותן.
אז אם נמשיך, הייתי רוצה לדבר על מה אנחנו עומדים לעשות.
התכנית בשבילנו והתכנית בשביל כולכם.
וכדי לעשות את זה, הייתי רוצה להציג לכם את הגיבורה השניה שלי.
שניז הנרי, אישה צעירה, שכשאני פגשתי אותה, היתה בת ארבע עשרה,
נערה שחורה צעירה, ממרכז דרום לונדון,
שהורחקה ממספר בתי ספר.
אז היא כבר מגלה את מיומנות העקשנות.
היא הגיעה למשרד שלי,
וכדאי שאכניס את המשרד שלי לאיזה הקשר, אני כל פעם מזכיר אותו.
הרקע שלי היה בשיווק, ולפני שתיים עשרה שנים
השותף העסקי שלי ואני החלטנו להקים
סוכנות שיווק שתשנה את העולם.
היינו כאלה תמימים.
לפעמים קוראים לנו סוכנות שיווק עם מועדון נוער באמצע שלה,
ולפעמים מיזם חברתי.
ההסבר האהוב אלי הוא כששני אנשים צעירים נכנסו למשרד שלנו, רק בשנה שעברה.
הנה היו נערים במצוקה שהיו איתי
ועכשיו בשנות העשרים המוקדמות שלהם הם באו כדי לספר לי כמה הם הצליחו.
והם אמרו "המשרד הזה הוא מנוע לשינוי."
אני אוהב את הביטוי הזה.
ואני תוהה מה היה קורה אם רק אחוז קטנטן של המשרדים שלנו
היו מנועים לשינוי.
ואחד מהם נשאר.
הוא אמר, "סאם, אתה צריך לתת לי עבודה."
אמרתי "למה זה?"
הוא אמר, "בגלל שאני הייתי פה,
אני יודע את כל הסודות שלך.
אני הולך לפתוח סוכנות שיווק משלי
שתשנה את העולם אם אתה לא.
אז יכול מאד להיות שהוא יהיה כאן בשנה הבאה.
חזרה לשאניז הנרי. הנה היא, במשרד שלי.
היא הגיעה, הפנו אותה לשם.
היא הורחקה מבית הספר ולמען האמת היא לא ממש מרוצה מזה.
לא הצלחנו להוציא ממנה מילה בשבועות הראשונים,
או לעודד אותה לעשות כל עבודה. אבל אז אנחנו כן.
ועם כל טיפת אנרגיה שהיא נתנה לנו, אנחנו החזרנו בהתאם.
כל טיפת אמון שנתנו לה, היא הפכה יותר ראויה לאמון.
עד שפתאום אין פגישה אחת במשרד שלי
שבה שאניז הנרי לא משתתפת.
אנחנו מציגים אותה ללקוחות.
לקוחות שואלים עליה, מה שלום שאניז.
ההתפתחות, הלבלוב של האישה הצעירה המוכשרת והנבונה הזו
התרחש לנגד עינינו.
יצרנו קשר עם אחד מבתי הספר שהרחיק את שאניז.
הם באו, הם הציבו כמה מדדים לתפקודה
שהיתה צריכה לעמוד בהם כדי לחזור לבית הספר.
היא פשוט העיפה להם את הגבות.
היא הצליחה לחזור לבית הספר בדיוק לפני המבחנים.
היא הצליחה בתשעה מהם, קיבלה שלושה כוכבי A.
היא עבדה במהלך אותו קיץ.
היא התמודדה ל"ראש עיר הנוער" באחד הרבעים הגדולים בלונדון.
היא הגיעה למקום השני, כסגנית ראש העיר.
בדרכה למכללה, היא התקבלה לעדיפות הראשונה שלה
כדי ללמוד את הנושא האהוב עליה.
ואז היא היתה מועמדת לרוץ עם הלפיד האולימפי.
יום לפני המשחקים בלונדון,
שניז רצה ברחובות לונדון
עם הלפיד מעל לראשה,
וכל המשרד שלי על הרגלים מול הBBC, בוכים.
ואז אחר-כך, שניז נכנסת למשרד, עדיין מחזיקה את הלפיד.
כולנו עדיין בוכים.
וזהו הכישרון. תודה רבה לכם.
מחיאות כפיים לשניז. (מחיאות כפיים)
וזהו הכישרון שיורד לטמיון כל יום.
ישבתי עם שניז, שמתי חוזה מולה.
אמרתי, "יאללה, חוזה לספר, סיבוב הרצאות, נעשה מיליון.
שניז, תחתמי כאן. מה הסוד?
מה היה רגע הקסם שאפשר לך לעשות את זה?"
שניז הסתכלה אלי ואמרה, "אה... זאת היתה עבודה קשה."
אני אמרתי, "זה נוראי, תני לי את החוזה בחזרה,
זה לעולם לא ישיג לנו חוזה לספר."
אני לא. זאת לא הדרך שבה אני חונך.
חניכה צריכה להיות כמובן מוגבלת בזמן ומכוונת מטרה.
ו"שניז", אמרתי, "תחשבי טוב, תחשבי בחזרה לימים האלה,
בהם היית אומללה בטירוף.
מה קרה? מה הדליק את זה מחדש?"
שניז עצמה עיניים, ושמה את עצמה חזרה באותו מקום,
ואמרה, "אני יודעת בדיוק מה זה היה.
אני זוכרת את היום שבו הבנתי, שאתה באמת מחבב אותי."
(מחיאות כפיים)
תודה רבה לכם.
אי אפשר להפריז בכוחו של חיבור אנושי.
ותוכלו להסתכל בכל מחקר שקיים בעולם
[לא ברור] סביב הקבוצה הזו של אנשים צעירים.
וכשאנחנו שואלים את עצמנו שאלות על האנשים הצעירים האלה
ולמה הם מפגינים כעס וזעם
כתגובה למה שאנחנו מציגים להם כהזדמנות.
התשובות נמצאות שם.
ולפעמים התשובה היא פשוטה- קשר אנושי.
וזה מוביל אותי לאתגר שלי בשבילכם.
בגלל שמדובר פה בעניין די פשוט.
יש אתגרים גדולים ומורכבים
אבל חלק מהתשובות הן לא.
אני מאתגר אתכם ואת קהילת TED הגלובלית
להשתמש ברשתות שלכם ובשכל הישר
כדי למצוא את דרככם לארגון
שעובד עם אנשים צעירים, כמו שלי,
ולבקש להתנדב, לחנוך אדם צעיר,
כדי להתמודד עם אתגר.
ובתקווה, כבר ניצחתי בוויכוח האינטלקטואלי והמוסרי,
שכל האנשים הצעירים האלו הם באחריותנו
ואנחנו צריכים לעשות משהו לגבי זה.
בתקווה, גם נתחיל לנצח בוויכוח הכלכלי
כדי לראות בצעירים האלו פוטנציאל.
עכשיו אני רוצה להציע שהמרוויחים העיקריים
מהאתגר הזה הולך להיות אתם.
אני רוצה שתחשבו על אתגר שיש לכם בחיים.
קושי, משהו שאתם תקועים ולא יכולים לעקוף.
ואני רוצה שתיקחו את זה אתכם לפגישה הזו.
בין אם זה שעה, או יום, או חודש, לא משנה לי.
ממוקד תוצאה ומוגבל בזמן.
זה כל מה שחונכות צריכה להיות.
ותשאלו אדם צעיר מה האתגר שלהם.
וביחד, אתם הולכים למצוא תוצאות.
זה כל מה שאני צריך שתעשו.
אני יכול להרגיש את גל הספקנות, הסקפטיות.
אז בחנתי את זה, עבורכם.
לאחרונה, היו לי 12 מנהלים בכירים
מחברת האנרגיה הגדולה והוותיקה בעולם, במשרד שלי.
הם היו שם כדי לחפש חדשנות והבנה.
אז חיברתי ביניהם לבין 12 בני נוער ממרכז העיר.
החיבור היה מושלם.
וביקשתי מהם לעשות בדיוק את אותו הדבר שביקשתי מכם לעשות.
אבל לא נתתי להם כל כך הרבה זמן או חופש.
כל אחד מהם הציג אתגר.
ואז יצרתי צמדים ביניהם.
אז, מנהל בכיר כאן מתמודד עם בעיה עצומה
עם ספקי גז ונפט בתחילת התהליך.
דברים מאד רציניים.
וכאן, יש לי אדם צעיר שמתקשה
לחזור הביתה מהמכללה מבלי לחטוף מכות מכנופיה מקומית.
דברים הרבה יותר רציניים.
זה לא הוגן. שניהם דברים רציניים.
חברו ביניהם, שלחו אותם.
היו להם 15 דקות בלבד, ולכם אני נותן כמה זמן שתרצו.
הם כולם חזרו.
הסקפטיות נעלמה מפניהם, כאשר אחד אחרי השני,
הם כולם חשפו פתרון.
אם לא פתרון, בהחלט דרך חדשה להתבונן על הסוגיה שהתמודדו איתה,
שלעולם לא היו מגיעים אליה בעבר.
וכאשר התקרבנו לסוף, הבכירה ביותר שבחבורה
ובהחלט הצינית ביותר שבהם, היא לא רק מצאה פתרון,
דמעות זלגו לאורך פניה.
וזה לא בהכרח מנבא הצלחה בקרב לקוחות אצלי.
ואני מבטיח לכם, אני לא הולך לנסות לגרום לכם לבכות,
אבל רציתי להעביר מסר.
ואני רוצה להעביר את המסר הזה,
בגלל שאני מקווה שתוצרי הלוואי החיוביים של זה שכולנו יחד
איבדנו את האמונה באנשים שאמורים להיות בשליטה,
אומר שאנחנו מספחים את האחריות הזו אל עצמנו.
וזוהי פעולה פשוטה מאד שכולנו יכולים לבצע.
זו פעולה פשוטה מאד שאני מאמין שתביא לשינוי עמוק
בחייו של אדם צעיר.
זו פעולה פשוטה שאני מאמין שיכולה להפוך
אדם צעיר מנטל חברתי לנכס חברתי,
לבית ספר, פעולה משמעותית ביותר שאני מאמין
שיכולה להביא חדשות, חשיבה רעננה לאתגרים העומדים בפניכם,
זהו מעשה פשוט מאד שלא עולה דבר.
אבל אם לא נעשה זאת, יכול להיות שנפסיד הכל.
(ביוונית): תודה רבה
(מחיאות כפיים)