Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Shani Alod
בילי הקטן הולך לבית הספר,
הוא מתיישב והמורה שואלת,
"במה עוסק אביך?"
ובילי הקטן עונה, "אבי מנגן בפסנתר
במאורת אופיום."
המורה מתקשרת להוריו ואומרת,
"בילי הקטן סיפר היום סיפור מזעזע מאוד.
הוא טוען שאתה מנגן בפסנתר
במאורת אופיום."
והאב עונה, "אני מצטער מאוד. נכון, שיקרתי.
אבל איך אוכל לספר לילד בן שמונה
שאביו הוא פוליטיקאי?" [צחוק]
כפוליטיקאי בעצמי, שניצב לפניכם,
ובעצם כשאני פוגש כל זר בכל מקום בעולם,
כשאני חושף לבסוף את טיבו של המקצוע שלי,
הוא מסתכל עלי כאילו אני משהו בין
נחש, קוף ואיגואנה,
ואז אני מרגיש, בעוצמה רבה,
שמשהו משתבש.
400 שנים של דמוקרטיה בשלה,
עמיתים בפרלמנט, שנראים בעיני, איש-איש,
מרשימים למדי, משכילים יותר ויותר,
נמרצים, מתמצאים, ועם כל זאת -
תחושה עמוקה מאד של אכזבה.
עמיתי בפרלמנט כוללים, במבחר החדש שלי,
רופאי משפחה, אנשי עסקים, פרופסורים,
כלכלנים מכובדים, היסטוריונים, סופרים,
קציני צבא, מאלופי-משנה ועד רס"רים גדודיים.
אבל כולם, כולל אותי, כשאנו צועדים מתחת
לפסלי המפלצות המוזרים האלה שבהמשך הדרך,
מרגישים שהפכנו להיות פחות מסך חלקינו,
מרגישים שערכנו פחת מאד.
וזו לא רק בעיה של בריטניה.
זו בעיה בכל העולם המתפתח,
וגם של מדינות עם הכנסה בינונית. למשל בג'מיקה --
הביטו בחברי הפרלמנט הג'מייקני,
אתה פוגש אותם, והם בדרך כלל אנשים
בעלי מילגת רודס, שלמדו בהרווארד או בפרינסטון,
אבל כשאתה יורד לעיר התחתית של קינגסטון,
ומביט באחד מהאתרים המדכאים ביותר
שניתן לראות בכל מדינה של הכנסה בינונית:
נוף קודר ומדכא
של בניינים שרופים ונטושים למחצה,
זה המצב כבר 30 שנה, והעברת הסמכויות
בשנים 1979, 1980, ממנהיג ג'מייקני אחד,
בנו של בעל מילגת רודס ועו"ד בריטי, לאדם אחר
שעשה דוקטורט בכלכלה בהרווארד,
מעל ל-800 אנשים נרצחו ברחובות
באלימות על רקע סמים.
עם זאת, לפני 10 שנים, הבטחת הדמוקרטיה
נראתה נהדרת. ג'ורג' וו' בוש התייצב
בנאומו על מצב האומה ב-2003
ואמר שהדמוקרטיה היא כוח שיכול להביס
את רוב רעות העולם. הוא אמר,
שהואיל והממשלים הדמוקרטיים מכבדות את עמיהם
ואת שכניהם, החופש יביא שלום.
אקדמאים מכובדים טענו בדיוק אז
שלדמוקרטיות יש יתרונות לוואי מופלאים.
הדמוקרטיות יביאו שגשוג, בטחון,
יתגברו על אלימות בין מגזרים,
יבטיחו שהמדינות לעולם לא יעניקו מחסה למחבלים.
ומאז, מה קרה?
ובכן, חזינו בהיווצרותן, במקומות כמו עירק ואפגניסטן,
של מערכות ממשל דמוקרטיות
שלא היו להן שום יתרונות לוואי כאלה.
באפגניסטן, למשל, לא היו בחירות פעם אחת
או שתיים, אלא עברנו שלוש מערכות בחירות,
לנשיאות ולבית הנבחרים. ומה קיבלנו?
האם קיבלנו חברה אזרחית פורחת, שלטון-חוק נמרץ
ובטחון טוב? לא. מה שיש לנו באפגניסטן
זו מערכת משפטית חלשה ומושחתת,
חברה אזרחית מוגבלת ביותר וברובה לא-יעילה,
תקשורת שרק מתחילה לעמוד על רגליה
אבל ממשל מאד לא-פופולרי,
שנתפש בעיני רבים למושחת, ובטחון
במצב מזעזע, במצב נורא.
בפקיסטן, ברוב אפריקה של תת-הסהרה,
מוצאים שוב דמוקרטיה ובחירות
לצד ממשל מושחת, מדינות לא-יציבות
ומסוכנות.
וכשאני משוחח עם אנשים, אני נזכר
בשיחה אחת, למשל, בעירק,
שהיתה לי עם קהילה, שחבריה שאלו אותי
אם ההפגנות שראינו לנגד עינינו,
של המון עצום שבזז בניין של מועצה אזורית,
הם סימן של הדמוקרטיה החדשה.
הרגשתי שזה נכון לגבי כמעט כל אחת
מהמדינות בעלות ההכנסה הבינונית והמתפתחות בהן ביקרתי,
ובמידה מסוימת זה נכון גם לגבינו.
אז מה התשובה? האם התשובה היא פשוט
לוותר על רעיון הדמוקרטיה?
ברור שלא. זה יהיה מגוחך,
אם נחזור להיות מעורבים במבצעים מאותו הסוג
שבהם עסקנו בעירק ובאפגניסטן
ושוב נמצא את עצמנו לפתע
במצב בו אנו אוכפים
משהו שאיננו מערכת דמוקרטית.
כל דבר אחר יהיה מנוגד לערכינו,
ויהיה מנוגד לרצון האנשים בשטח,
זה יהיה מנוגד לאינטרסים שלנו.
אני זוכר בעירק, למשל, שהיתה תקופה מסוימת
שבה חשנו שכדאי לנו לעכב את הדמוקרטיה.
היתה תקופה מסוימת שבה חשנו שהלקח שהופק
מבוסניה הוא שקיום מוקדם מדי של בחירות
קידש את האלימות הבין-מגזרית, קידש מפלגות קיצוניות,
ולכן בעירק, ב-2003, התקבלה החלטה:
הבה לא נקיים בחירות במשך שנתיים. הבה נשקיע
בהשכלת המצביעים. הבה נשקיע בדמוקרטיזציה.
התוצאה היתה שמצאתי שמחוץ למשרדי נאסף
המון עצום, זו בעצם תמונה שצולמה בלוב
אבל ראיתי אותה סצנה בעירק
של אנשים שעומדים בחוץ וצועקים בדרישה לקיים בחירות,
וכשיצאתי ושאלתי, "מה לא בסדר
עם המועצה הזמנית?
מה לא בסדר עם האנשים שאנחנו בחרנו?
יש שם שייך סוני, יש שם שייך שיעי,
יש שם מנהיגים של 7 השבטים העיקריים,
יש שם נוצרי, יש שם סבאי,
יש נציגות נשית, כמעט כל מפלגה פוליטית מיוצגת במועצה,
מה לא בסדר עם האנשים שבחרנו?"
התשובה היתה, "הבעיה אינם האנשים שבחרתם,
אלא העובדה שאתם בחרתם אותם."
לא פגשתי, באפגניסטן, אפילו בקהילה הכי נידחת
אדם שלא רוצה
להביע את דעתו לגבי מי ישלוט בו.
בקהילה הכי נידחת, לא פגשתי שום כפרי
שלא רוצה להצביע.
כך שעלינו להכיר בכך
שלמרות הסטטיסטיקה המפוקפקת, למרות העובדה
ש-84% מהעם הבריטי חשים שהדמוקרטיה הרוסה,
למרות העובדה שכשהייתי בעירק, ערכנו משאל
ב-2003 ושאלנו את האנשים מהם המערכות הפוליטיות שהם מעדיפים,
והתשובה היתה
ש-7% מעדיפים את ארה"ב,
5% רצו את צרפת,
3% רצו את בריטניה,
וכמעט 40% רצו את דובאי, שהיא הרי
לא מדינה דמוקרטית כלל, אלא שלטון מלוכני משגשג יחסית
של מיעוט, דמוקרטיה היא משהו ערכי
שעליו עלינו להילחם. אך לשם כך
עלינו להתרחק מטיעונים תועלתניים.
עלינו להתרחק מהאמירה שהדמוקרטיה חשובה
בגלל יתר הדברים שהיא מביאה.
עלינו להתרחק מהתחושה, שבאותה צורה
יש חשיבות לזכויות האדם בגלל יתר הדברים שזה מביא,
או לזכויות הנשים, בגלל יתר הדברים שזה מביא
מדוע עלינו להתרחק מהטיעונים האלה?
כי הם מאד מסוכנים. אם נתחיל לומר,
למשל, שעינויים הם פסולים כי הם לא מספקים
מידע נכון, או שנאמר "אתם צריכים זכויות לנשים
כי זה תורם לצמיחה הכלכלית ע"י הכפלת כוח העבודה",
אנו חושפים את עצמנו למצב
שבו ממשלת קוריאה יכולה להחזיר לנו ולומר,
"למעשה, יש לנו הצלחה רבה
בחילוץ מידע טוב בעזרת עינויים, לפי שעה,"
או שממשלת סעודיה תאמר לנו,
"הצמיחה הכלכלית שלנו בסדר גמור, תודה רבה לכם.
והיא טובה יותר משלכם,
אז אולי לא כדאי שנתקדם עם התכנית למען זכויות הנשים".
העניין עם הדמוקרטיה הוא שהיא איננה תועלתנית.
והעיקר איננו הדברים שהיא מביאה.
העיקר בדמוקרטיה איננו העובדה שהיא מספקת
שלטון חוק לגיטימי, יעיל, משגשג.
ולא שהיא מבטיחה שלום מבית או מחוץ.
העיקר בדמוקרטיה הוא המהות שלה.
הדמוקרטיה חשובה משום שהיא משקפת רעיון של שוויון
ורעיון של חירות, היא משקפת רעיון של כבוד,
של כבוד האדם, את הרעיון שכל אחד ואחת
ראויים לזכות הצבעה שווה, לזכות דיבור שווה,
לגבי יצירת הממשלה שלהם.
אך אם אנו באמת רוצים להפוך את הדמוקרטיה שוב לנמרצת,
אם אנו מוכנים להחיות אותה, עלינו להיעשות מעורבים
במיזם חדש של אזרחים ופוליטיקאים.
הדמוקרטיה אינה סתם סוגיה של מבנים.
זהו הלך-רוח. זאת פעילות.
וחלק מהפעילות הוא כנות.
אחרי שאסיים לשוחח איתכם, אני אתארח בתכנית רדיו
בשם "יש שאלות?" ואתם ודאי שמתם לב
שפוליטיקאים, בתכניות רדיו כאלה,
לעולם לא יאמרו שהם לא יודעים מה התשובה
לשאלה כלשהי. ולא משנה מהי השאלה.
אתם יכולים לשאול על זכאויות מס לילדים, על עתיד הפינגווינים
באזור הקוטב הדרומי, לשאול האם
הפיתוח בצ'ונגצ'ינג תורם
להתפתחות בת-קיימא מבחינת לכידת הפחמן,
ותמיד תהיה לנו תשובה בשבילכם.
עלינו להפסיק עם זה, להפסיק להעמיד פנים
שאנחנו יודעי-כל.
הפוליטיקאים צריכים מידי פעם גם ללמוד לומר
שדברים מסוימים שהבוחר רוצה, דברים מסוימים
שהובטחו לו, עלולים להיות דברים
שלא נוכל לקיים
או אולי תחושתנו היא שלא כדאי שנקיים.
והדבר השני שעלינו לעשות הוא להבין
את הגאונות שקיימת בחברות שלנו.
החברות שלנו מעולם לא היו כה משכילות, מעולם לא היו
כה נמרצות, מעולם לא היו כה בריאות,
מעולם לא ידעו כל-כך הרבה, היו כה איכפתיות,
או רצו לעשות כה הרבה, וזו חוכמתו של האדם הפשוט.
אחת הסיבות לכך שאנו מתרחקים
מאולמות נשפים כמו זה שבו אנו נמצאים,
אולמות נשפים עם ציורים מופלאים על התקרה,
של הכתרת מלכים,
כל הדרמה שנגולה כאן, בחלל הזה,
שבו מלך אנגליה איבד את ראשו,
מדוע עברנו מחללים כאלה, מכסאות-מלכות כאלה,
לבית העיריה, היא שאנו מתקרבים יותר ויותר
אל האנרגיות של עמנו, ועלינו לנצל אותן.
לכך עשויה להיות משמעות שונה במדינות שונות.
בבריטניה, המשמעות היא אולי להסתכל על צרפת,
ללמוד מהצרפתים,
שבוחרים ראשי ערים בבחירות ישירות
במסגרת מערכת הקומונה הצרפתית.
באפגניסטן, המשמעות עשויה להיות שבמקום להתמקד
בבחירות הגדולות לנשיאות ולבית הנבחרים,
היה עלינו לנהוג לפי מה שנכתב בחוקה האפגנית
מלכתחילה, כלומר לקיים בחירות ישירות ומקומיות
ברמת המחוז, ולבחור מושלים מחוזיים.
אך כדי שמשהו מכל אלה יצליח,
הכנות בשפה, הדמוקרטיה המקומית,
השאלה איננה רק מה הפוליטיקאים עושים.
אלא גם מה האזרחים עושים.
כדי שפוליטיקאים יהיו כנים, על הציבור לאפשר להם להיות כנים,
וגם התקשורת, שמתווכת בין הפוליטיקאים
לבין הציבור, צריכה לאפשר לפוליטיקאים אלה להיות כנים.
אם רוצים שהדמוקרטיה תשגשג, נדרשת מעורבות פעילה ומושכלת
של כל אזרח ואזרח.
במלים אחרות, אם רוצים לשקם את הדמוקרטיה,
אם רוצים שהיא תחזור להיות נמרצת ותוססת,
חשוב שלא רק הציבור ילמד
לתת אמון בפוליטיקאים,
אלא שגם הפוליטיקאים ילמדו לתת אמון בציבור.
באמת תודה רבה לכם. [מחיאות כפיים]