Tip:
Highlight text to annotate it
X
(מוזיקה)
האם אתם מכירים את המושג סימביוזה?
זה מושג מפואר לשותפות בין שני מינים שונים,
כמו דבורים ופרחים.
בסימביוזה, שני המינים תלויים אחד בשני.
אני רוצה לספר לכן על סמביוזה מרתקת
בין ציפור קטנה, נקר קלארק,
ועץ גדול, אורן לבן קליפה.
אורן לבן קליפה גדל בהרים בוויאומינג, מונטנה ומדינות מערביות אחרות.
יש להם צמרות ענקיות והמון מחטים,
אשר מספקים מחסה לצמחים אחרים וחיות,
ואורן לבן הקליפה מזין את היער.
האצטרובלים שלהם מלאים בחלבון.
סנאים מכרסמים את האצטרובלים בענפים הגבוהים
כך שהם נופלים לאדמה,
ואז ממהרים למטה על מנת לקבור אותם בערמות, או תלים.
אבל הם לא זוכים לשמור את כולם;
דובי גריזלי ודובים שחורים אוהבים למצוא ערמות.
אבל יש יותר לסמביוזה מאשר מין אחד מאכיל את השני.
במקרה של נקר קלארק, הציפור הזו נותנת בחזרה.
בזמן איסוף הזרעים, היא גם נוטעת מחדש את העצים.
כך זה עובד: באמצעות המקור החזק שלה,
ציפור הנקר מפרקת את האצטרובל בצמרת,
מושכת את הזרעים. היא יכולה לאגור עד 80 מהם בכיס בגרונה.
אז היא עפה ביער, מחפשת מקומות להטמין את הזרעים
כשנים וחצי סנטימטרים מתחת לאדמה בערמות של עד לשמונה זרעים.
ציפורי הנקר יכולות לאסוף עד 90,000 זרעים בסתיו,
אליהם הן חוזרות בחורף ובאביב.
והציפורים האלו חכמות. הן זוכרות איפה הזרעים נמצאים.
הן אפילו משתמשות בסימני דרך בפני השטח --
עצים, גזעים שבורים, סלעים --
כדי לאתר מטמונים אשר קבורים עמוק בשלג.
מה שהן לא חוזרות לקחת, הזרעים האלה גדלים לאורן לבן הקליפה.
הסיביוזה הזו היא כה חשובה לשני המינים
שהם השתנו, או התפתחו, כדי להתאים אחד לשני.
ציפורי הנקר פיתחו מקורים ארוכים וקשיחים
כדי להוציא את הזרעים מהאצטרובלים,
וענפי עץ האורן לבן הקליפה, כולם פונים כלפי מעלה
עם האצטרובלים ממש בקצה, כך שהם יוכלו להציע אותם לנקרים כשהם עפים בסביבה.
עכשיו, זו סימביוזה:
שני מינים משתפים פעולה כדי לעזור אחד לשני לטובת הכלל.