Tip:
Highlight text to annotate it
X
מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers
אחד הדברים שברצוני להבהיר כבר בהתחלה
הוא שלא כל הנוירו-כירורגים נועלים מגפי בוקרים.
סתם רציתי שתדעו.
אני אכן נוירו-כירורג,
ואני ממשיך דרכה של מסורת נוירו-כירורגית ארוכה.
אני עומד לספר לכם היום
על כיוונונים במעגלי המוח,
כך שניתן יהיה להגיע לכל מקום במוח
כדי להדליק או לכבות אזורים שונים
וכך לעזור למטופלים.
כאמור, לנוירו-כירורגיה יש מסורת ארוכה.
היא קיימת כ-7,000 שנה.
באזור מיסואמריקה (צפון דרום-אמריקה) היתה קיימת נוירו-כירורגיה,
והיו שם נוירו-כירורגים שנהגו לטפל בחולים.
הם ידעו שהמוח קשור
במחלות עצבים ומחלות נפש.
הם לא בדיוק ידעו מה הם עושים.
מה שלא השתנה בהרבה, דרך אגב.
אבל הם סברו
שאם יש מחלת עצבים או מחלת נפש,
זה בגלל שיש בקרב החולה
רוח רעה.
אז אם יש בקרבך רוח רעה הגורמת
להפרעות עצביות או נפשיות,
הדרך לטפל בזה
היא לעשות חור בגולגולת ולאפשר לרוח הרעה לצאת.
זו היתה החשיבה אז,
והאנשים הללו עשו את החורים האלה.
לפעמים החולים היו קצת סרבנים
לעבור תהליך כזה, ניתן לזהות זאת
מהחורים שנעשו באופן חלקי ואז --
-- היה קידוח חלקי ואז הם הפסיקו
וזה היה רק חור חלקי,
ואנו יודעים שהם שרדו טיפולים כאלה.
אבל זה היה מקובל.
בכמה מקומות מצאו אחוז אחד
מכל הגולגלות עם חורים כאלה ומזה ניתן להסיק
שמחלות עצביות ונפשיות היו די
שכיחות לפני 7,000 שנה וכך הן גם כיום.
כעת עם חלוף הזמן,
גילינו שחלקים שונים
במוח עושים דברים שונים.
כך שיש אזורים במוח המוקדשים
לשליטה על תנועה או ראייה
או זיכרון או תיאבון וכך הלאה.
כאשר הדברים פועלים כשורה, המערכת העיצבית
מתפקדת כהלכה וכך הכל מתפקד.
אבל מפעם לפעם, הדברים משתבשים
ומופיעות תקלות במעגלים הללו,
ויש כמה תאי-עצב מרדניים שמתפרעים
וגורמים לבעיות, או שלפעמים פעילותם מתחת לרמה הרגילה
והם אינם מתפקדים כמצופה מהם.
הביטוי הפיזי של זה תלוי
בהיכן במוח הם ממוקמים.
אם תאי-העצב האלה נמצאים במעגל המוטורי,
מתקבלת פעולה משובשת של מערכת התנועה,
ומקבלים דברים כמו מחלת פרקינסון.
כאשר התקלה היא במעגל השולט במצב-הרוח,
מקבלים דברים כמו דיכאון,
וכאשר התקלה היא במעגל השולט בזיכרון ותפיסה
מקבלים דברים כמו אלצהיימר.
מה שאנו מסוגלים עכשיו לעשות זה לאתר נקודתית
היכן קיימות ההפרעות הללו במוח,
ומסוגלים להתערב במעגלים האלה
שבמוח ואו להדליקם או לכבותם.
כך שזה מאוד דומה לבחירת
התחנה הנכונה ברדיו.
ברגע שבוחרים את התחנה הנכונה, בין אם זה ג'ז או אופרה,
במקרה שלנו זה או תנועה או מצב-רוח,
אנו מכוונים לאותה תחנה,
ואז משתמשים בכפתור השני כדי לווסת את עוצמת הקול,
להעלותו או להנמיכו.
אני עומד לספר לכם
על השימוש במעגלים החשמליים במוח להשתלת אלקטרודות
כדי להדליק או לכבות אזורים במוח
ולראות אם נוכל לעזור למטופלינו.
זה מתבצע בעזרת התקן כזה,
והפעולה נקראת גירוי מוחי עמוק.
אנו מחדירים את האלקטרודות דרך המוח.
שוב, אנו יוצרים חורים בגולגולת בערך בגודל של מטבע,
מכניסים אלקטרודה פנימה
והיא לגמרי מתחת לעור
ומגיעה עד לקוצב דופק הלב בחזה,
ועם שלט רחוק הדומה מאוד לשלט טלוויזיה,
אנו יכולים לווסת כמה זרם חשמלי מגיע
לאזורים הללו במוח.
אנו מסוגלים להעלותו או להורידו, להדליקו או לכבותו.
כמאה אלף מטופלים בעולם
קיבלו גירוי מוחי עמוק,
ואראה לכם כמה דוגמאות
של שימוש בגירוי מוחי עמוק לטיפול בבעיות תנועה,
בעיות במצב-רוח ובעיות בתפיסה.
זה נראה משהו כמו זה כאשר הוא במוח.
רואים את האלקטרודה חודרת דרך הגולגולת אל תוך המוח
ונעצרת שם, ואנו יכולים להגיע איתה ממש לכל אזור במוח.
לחבריי אני אומר שאף תא כבר אינו בטוח
מפני הנוירו-כירורג, מאחר ואנו
יכולים להגיע לכל מקום במוח באופן די בטוח.
הדוגמא הראשונה שאציג לכם היא של מטופלת
שיש לה פרקינסון,
גברת זו סובלת מפרקינסון,
ויש לה את האלקטרודות במוחה.
אראה לכם איך היא
כאשר האלקטרודות מכובות ויש לה את תסמיני הפרקינסון,
ואז נעביר בהן זרם.
זה נראה משהו כזה.
כעת האלקטרודות מכובות, וניתן לראות שיש לה רעידות.
(סרטון) אדם: בסדר. אישה: איני יכולה. אדם: האם תוכלי לגעת באצבעי?
(סרטון) אדם: זה מעט יותר טוב. אישה: צד זה יותר טוב.
כעת נפעיל את זה.
זה פועל.
וכך זה משפיע, באופן מיידי.
וההבדל בין לרעוד ככה ולא --
(מחיאות כפיים)
ההבדל בין לרעוד ככה ולא לרעוד, קשור בתיפקוד לקוי
של 25,000 תאי-עצב בגרעין התת-תלמי.
כך שעכשיו אנו יודעים כיצד למצוא את התאים הבעייתיים
ולומר להם, "רבותיי, עד כאן.
אתם צריכים להפסיק עם זה."
אנו עושים זאת באמצעות חשמל.
אנו משתמשים בחשמל כדי להכתיב להם מתי לפעול,
או מנסים לחסום את התפרעותם בעזרת חשמל.
במקרה הזה, אנו מדכאים פעילותם של תאי-עצב לא תקינים.
התחלנו להשתמש בשיטה זו בבעיות אחרות,
ואספר לכם על בעיה מרתקת
שנתקלנו בה, דיסטוניה (ליקוי מתח שרירי).
דיסטוניה היא הפרעה הקיימת אצל ילדים.
זו הפרעה גנטית והיא גורמת לעוויתות,
והילדים הללו מקבלים עוויתות ההולכות ומתגברות
עד שאינם מסוגלים לנשום, מקבלים דלקות,
זיהומים בשתן ובסוף נפטרים.
בשנת 1997, נתבקשתי לאבחן ילד זה,
רגיל לגמרי. יש לו את הדיסטוניה הגנטית.
יש 8 ילדים במשפחה.
ל-5 מהם יש דיסטוניה.
הנה הוא כאן.
הוא בן 9 והיה ילד רגיל לחלוטין עד גיל 6,
ואז החלו העוויתות בגופו, תחילה ברגל ימין,
ואחר-כך בשמאלית, בזרוע ימין, בזרוע שמאל,
בגוף עצמו, ובסוף, בזמן שהגענו,
תוך שנה עד שנתיים מפרוץ המחלה,
הוא לא יכל יותר ללכת ולא יכל לעמוד.
הוא הפך לנכה, ואכן ככל שהמחלה מתקדמת,
זה מגביר את העוויתות אצלם,
הנכות מתגברת, ורבים מהילדים לא שורדים.
הוא אחד מ-5 ילדים.
הדרך היחידה בה יכל לנוע היא באמצעות זחילה על בטנו.
הוא לא הגיב לאף תרופה.
לא ידענו מה לעשות בעניינו.
לא ידענו איזה ניתוח לבצע,
לאן לגשת במוחו,
אבל בהסתמך על התוצאות במחלת הפרקינסון,
חשבנו, מדוע שלא ננסה לדכא
את אותו האזור במוח שדיכאנו
במחלת הפרקינסון, ונראה מה קורה?
עשינו את הפעולות הדרושות עליו
בתקוה שמצבו ישתפר. לא ידענו מראש.
אז הנה הוא כאן, חזר לישראל בה הוא מתגורר,
3 חודשים לאחר הטיפול, הנה הוא.
(מחיאות כפיים)
על-סמך התוצאות האלו, זהו עכשיו תהליך
שמבצעים בכל העולם,
יש מאות ילדים
שנעזרו בניתוח מהסוג הזה.
ילד זה לומד היום באוניברסיטה
ומנהל חיים נורמליים למדי.
זה היה אחד המקרים הכי מספקים שהייתי
מעורב בהם בכל הקריירה שלי,
להחזיר את יכולת התנועה וההליכה לילד כזה.
(מחיאות כפיים)
חשבנו שאולי ניתן להשתמש בטכנולוגיה זו
לא רק במעגלים השולטים בתנועתנו
אלא גם במעגלים השולטים בדברים אחרים.
הדבר הבא שנטלנו על עצמנו
היה המעגלים ששולטים במצב-הרוח.
החלטנו לטפל בדיכאון, והסיבה שבחרנו
בדיכאון היא בגלל שהדיכאון כה שכיח,
וכידוע, יש הרבה טיפולים לדיכאון,
עם תרופות וטיפול נפשי,
אפילו טיפול בהלם חשמלי.
אבל ישנם מיליוני אנשים,
ועדיין ישנם 10-20 אחוז הלוקים בדיכאון
שאינם מגיבים, ולחולים הללו ברצוננו לעזור.
הבה נראה אם אנו יכולים להשתמש בשיטה זו
כדי לעזור לחולי דיכאון.
הדבר הראשון שעשינו היה להשוות
בין מוחות של אדם רגיל
ואדם הסובל מדיכאון,
באמצעות סריקת PET כדי לראות את זרימת הדם במוח,
ושמנו לב שאצל חולי דיכאון,
לעומת אנשים רגילים,
ישנם אזורים בלתי פעילים,
ואלה האזורים בצבע כחול.
כאן יש את האזורים הכחולים
והאזורים הללו בכחול הם האזורים
הקשורים במוטיבציה, דחף וקבלת החלטות,
ואכן, אם לוקים בדיכאון קשה כמו החולים הללו,
הדברים הללו פגומים. ואז חסרים מוטיבציה ודחף.
הדבר הנוסף שגילינו
היה אזור בעל פעילות-יתר, אזור 25,
צבוע באדום.
אזור 25 הוא מרכז העצבות במוח.
אם אגרום למישהו צער, לדוגמא, אזכיר לו את הפעם האחרונה
שהוא ראה את הוריו לפני שנפטרו
או חבר לפני שנפטר,
האזורים הללו במוח נדלקים.
זהו מרכז העצבות במוח.
אצל חולי דיכאון יש פעילות יתר.
אזור העצבות במוח הוא אדום לוהט.
התרמוסטט מכוון ל-100 מעלות,
והאזורים האחרים במוח הקשורים בדחף ומוטיבציה, מושבתים.
תהינו, האם ניתן להכניס אלקטרודות לאזור העצבות
ולראות אם ניתן לכבות את התרמוסטט,
האם ניתן לצמצם את הפעילות,
ומה יהיו ההשלכות של זה?
השתלנו אלקטרודות אצל חולי דיכאון.
עבודה זו נעשתה ביחד עם עמיתתי, הלן מייברג מאמורי.
השתלנו אלקטרודות באזור 25,
ובסריקה שלפני הניתוח רואים
אזור 25, אזור העצבות שהוא אדום,
והאונות הקדמיות המושבתות בכחול,
ואז, לאחר 3 חודשי גירוי מתמשכים,
24 שעות ביממה, או 6 חודשי גירוי מתמשכים,
יש לנו מהפך שלם.
יכלנו לשכך את אזור 25,
לרמה יותר סבירה,
ויכלנו להפעיל את
האונות הקדמיות במוח,
ואכן רואים כאן תוצאות
מרשימות אצל חולי הדיכאון העמוק.
כעת אנו מצויים בניסויים קליניים, בשלב השלישי של הניסויים,
וזה עשוי להפוך להליך חדש,
אם הוא יימצא בטוח ויעיל,
בטיפול בחולי דיכאון עמוק.
הראיתי לכם שניתן להשתמש בגירוי מוחי עמוק
כדי לטפל במערכת המוטורית
במקרים של פרקינסון ודיסטוניה.
הראיתי לכם שניתן להשתמש בו כדי לטפל במעגלי מצב רוח
במקרים של דיכאון.
האם אפשר להשתמש בגירוי מוחי עמוק כדי להפוך אתכם ליותר חכמים?
(צחוק)
מישהו מעוניין בכך?
(מחיאות כפיים)
ברור שאפשר.
מה שהחלטנו הוא
שננסה להאיץ את מעגלי
הזיכרון במוח.
נשתול אלקטרודות בתוך המעגלים השולטים
בפעילות הזיכרון והתפיסה שלנו
כדי לראות אם נוכל להגביר את פעילותם.
אנו לא נבצע זאת אצל אנשים בריאים.
נבצע זאת אצל אנשים בעלי ליקויים בתפיסה.
בחרנו לטפל באנשים שיש להם אלצהיימר,
שיש אצלם ליקויי תפיסה וזיכרון.
וכידוע, זהו הסימן העיקרי
לשלב המוקדם של מחלת האלצהיימר.
שתלנו אלקטרודות במעגל זה
באזור במוח הנקרא כיפה,
שהוא נתיב הכניסה והיציאה הראשי של מעגל זיכרון זה,
כאשר הרעיון הוא לבדוק אם אפשר להפעיל מעגל זיכרון זה,
ואם זה יכול לעזור
לחולי אלצהיימר.
מתברר שבאלצהיימר,
יש מחסור ענק בשימוש בגלוקוז במוח.
המוח הוא מין חזיר רעב כאשר מדובר בשימוש בגלוקוז.
הוא מנצל 20 אחוז מכל --
למרות שהוא שוקל רק 2 אחוז --
הוא משתמש בגלוקוז פי-10 ממה שהיה אמור על-פי משקלו.
20 אחוז מכל הגלוקוז בגופנו מנוצל על-ידי המוח,
וככל שעוברים ממצב נורמלי
לליקוי תפיסתי קל,
שזה סימן מקדים לאלצהיימר,
כך ישנם אזורים במוח המפסיקים את השימוש בגלוקוז.
הם מפסיקים לפעול. הם נכבים.
ואכן מה שרואים שאזורים הללו באדום
סביב הרצועה החיצונית של המוח
הופכים בהדרגה ליותר ויותר
כחולים עד שהם מושבתים לחלוטין.
זה מקביל להפסקת חשמל באזור מסויים של המוח,
הפסקת חשמל אזורית.
האורות מכובים בחלקים במוח
של חולי אלצהיימר,
והשאלה היא, האם האורות מושבתים לנצח,
או שניתן להדליקם בחזרה?
האם אפשר לגרום לאזורים הללו במוח להשתמש בגלוקוז שוב?
אז זה מה שעשינו. השתלנו אלקטרודות בכיפה
אצל חולי אלצהיימר, הזרמנו זרם,
ובדקנו מה קורה לשימוש בגלוקוז במוח.
ואכן, בחלק העליון, רואים לפני הניתוח,
האזורים בכחול הם האזורים שמשתמשים פחות בגלוקוז לעומת המצב הרגיל,
בעיקר האונות הקודקודיות והרקתיות.
אזורים האלו במוח מושבתים.
האורות מכובים באזורים הללו במוח.
אנו מכניסים את אלקטרודות ה-DBS וממתינים כחודש או שנה,
האזורים האדומים
מייצגים מקומות ששם הגדלנו את השימוש בגלוקוזה.
ואכן, אנו מסוגלים לגרום לאותם אזורים
במוח שלא עשו שימוש בגלוקוזה, לשוב ולהשתמש בגלוקוזה.
לכן המסר כאן הוא שבאלצהיימר,
האורות מכובים, אבל שיש מישהו בבית,
ושאנחנו מסוגלים להחזיר את החיות
לאותם אזורים במוח, ובעודנו עושים כן,
אנו מצפים שגם התיפקוד ישוב לאותם האזורים.
כרגע הכל נמצא בניסויים קליניים.
אנו הולכים לעבוד על 50 מטופלים
שיש להם אלצהיימר קל כדי לבדוק
אם טיפול זה בטוח ויעיל,
אם אנו יכולים לשפר את התיפקוד הנוירולוגי שלהם.
(מחיאות כפיים)
לסיום, המסר שברצוני להשאירכם איתו הוא
שאכן ישנם מעגלים רבים במוח
אשר משתבשים, כל אחד בתורו, במגוון מצבים של מחלות,
בין אם מדברים על פרקינסון,
או דיכאון, או פיצול אישיות או אלצהיימר.
כיום אנו לומדים להכיר את המעגלים עצמם,
את האזורים במוח האחראים על
הסימנים הקליניים והתסמינים של המחלות.
אנו מסוגלים כעת להגיע לאותם המעגלים.
אנו יכולים להחדיר אלקטרודות אל תוך המעגלים.
אנו יכולים לשדרג את הפעילות של אותם מעגלים.
אנו יכולים לדכא אותם אם הפעילות שלהם מוגזמת,
כלומר אם הם גורמים להפרעה, הפרעה המורגשת בכל רחבי המוח,
או, אנו יכולים להגביר את פעילותם אם פעילותם מתחת לרמה הרצויה,
ובעשותנו כך, אנו סבורים שאנו עשויים לסייע
לתיפקודו הכולל של המוח.
ההשלכות של זה, כמובן, הן שנהיה אולי מסוגלים
לשנות את תסמיני המחלה.
אבל לא סיפרתי לכם שיש ראיות מסויימות
שאולי גם נהיה מסוגלים לעזור בריפוי אזורים פגועים במוח בעזרת זרמים חשמליים,
וזה משהו לעתיד, שיש לבדוק,
אם אכן אנו לא רק משנים את הפעילות אלא
משנים גם את יכולת התיקון והריפוי
של המוח.
כך שאני צופה שאנו עתידים לראות התפשטות גדולה
של ההתוויות השונות של השיטה.
אנו עומדים לראות אלקטרודות מושתלות בהרבה מן ההפרעות של המוח.
אחד הדברים המרגשים ביותר בקשר לזה הוא
שזה קשור לפעילות רב-תחומית.
זה קשור בעבודת מהנדסים, מדעני הדמייה,
תיאורטיקנים, נוירולוגים,
פסיכיאטרים, נוירו-כירורגים, ולבטח בממשקים
שבין התחומים הללו, שם תהיה ההתרגשות.
אני סבור שנראה שאנו מסוגלים לרדוף
אחר עוד הרבה רוחות רעות שכאלו ולסלקן אל מחוץ למוח
עם חלוף הזמן,
והתוצאה של זה תהיה
שנהיה מסוגלים לסייע להרבה יותר חולים.
תודה רבה.