Tip:
Highlight text to annotate it
X
ליזי: לידיה, תכבי אותה!
לידיה: בטח, אחותי. מיד אחרי שתסבירי לכל הצופים הנפלאים, הנהדרים והסקסיים שלנו
למה את לא נותנת לי לשאול את המכונית שלך?
ליזי: טוב, קודם כל, אלה לא הצופים שלנו, אלה הצופים שלי.
רק בגלל שדיברת אל הטלפון שלך לחמש דקות אצל מרי, לא אומר שאת יכולה לגנוב את הצופים שלי.
לידיה: אבל... הם אוהבים אותי. אני בטוחה שהם היו רוצים שתתני לי לשאול את המכונית שלך, בשביל שאני אוכל ללכת לבקר את החברה המאוד חולה ומאוד בודדה שלי.
ליזי: בקניון?
לידיה, יש סיבה לזה שאמא ביטלה את זכויות האוטו שלך.
לידיה: נו, בחייך. אני מבטיחה שאני לא אעשה את זה שם. אין מקום, בכל מקרה.
[דפיקה בדלת]
מר קולינס: שלום, העלמה בנט! ו... אממ... העלמה בנט הצעירה.
אני מפריע למשהו?
ליזי: מפריע? לא... מתי אי פעם עשית את זה?
מר קולינס: מושלם! ובכן, קיוויתי שיהיה לך רגע פנוי כדי לדון בתהליך יצירת הוולוגים שלך.
אני מוצא אותו מיוחד באופן אינהרנטי.
או אולי זה הסיפור המורכב אותו את מספרת. ליזי: לא!
מר קולינס: ובכן, פשוט חשבתי ש... ליזי: לא!!
לידיה: אבל עמדת לתת לי לשאול את המכונית שלך, נכון? ליזי: לא!!!
לא! לא לאוטו! לא לוולוגים! לא לכל דבר אפשרי שאתם עשויים לשאול אותי או לבקש ממני!
שמי הוא ליזי בנט, ואני יוצאת החוצה בסערה!
"לידיה נגד מר קולינס" נכתב על ידי רייצ'ל קיילי
מר קולינס: אז... עמדת להראות לי איך ליזי יוצרת וולוגים?
לידיה: ברור, ריקי.
מר קולינס: מר קולינס, אני מעדיף.
לידיה: ואני מעדיפה להיות ממש מפורסמת ולקבל טונות של דברים בחינם.
תתמודד.
אז. אתה רוצה לדעת איך ליזי עושה וולוגים?
מר קולינס: ובכן, הבהרתי לך במלוא הכנות שכן.
לידיה: מצוין. אז אתה צריך לעשות כל מה שאני אומרת לך.
הכל.
לידיה: בוקר טוב, יקירתי. אני מניח שתרצי לדון בכמה שבנותינו רווקות באופן פתטי.
מר קולינס: הו, גברת בנט תמיד הייתה כל כך לבבית כלפי, בעוד שהוולוגים של ליזי מאירים אותה באור כה מניפולטיבי.
האם לקונן על כך שיש לה בנות רווקות הינו כל מה שאמך עושה?
לידיה: חוק מספר אחד של היומנים של ליזי הוא שהם היומנים של ליזי.
היא רואה את מה שהיא רוצה לראות. עכשיו, תישאר בדמות שלך!
מר קולינס: כן, נכון. כמובן. אממ,
זה כה טראגי! אולי אנו צריכים...
לבשל מזימה כלשהי כדי לתקן את נגע הרווקות הזה.
לידיה: איכס... אף אחד לא מדבר ככה.
מר קולינס: אני לא חושב שאני מבין...
לידיה: שתוק כבר!
מר קולינס: אבל מה אנחנו? ...
לידיה: אל תדבר איתי, אני שונאת אותך!
מר קולינס: חשבתי שאנחנו מציגים בתיאטרון תחפושות...
לידיה: אלוהים אדירים. אתה פשוט הבן אדם הכי מרתיח על פני האדמה.
ואם תאמר לי עוד מילה אחת, אני אסטור לך כל כך חזק שאתה תעוף אחורה בזמן ללפני שהיה מגניב לאהוב דברים לפני שהם היו מגניבים.
מר קולינס: אני... אני לא בטוח מה עשיתי שעצבן אותך באופן כה עז,
אבל את... הא... מאוד לוחמנית.
לידיה: זה היה אני כליזי, ואתה כדארסי.
מר קולינס: אהההה! ברור. כן, כמובן, זה יוצא מן הכלל.
אוקיי, תני לי לנסות...
לידיה: לא! הדבר הבא!
אתה כל כך מדהים.
הלוואי ויכולנו לרכב יחד ולעזוב את כל זה מאחורינו.
נוכל להתחתן תחת כיפת שמי הדמדומים, ולרקוד עם הסנאים והדרורים כדי לחגוג את אהבתנו הנצחית.
להתחמם באור הבוקר כשהחושך דוהה.
רק אתה, ואני, נעים יחדיו, עוד ועוד ועוד.
מתבנגים כאחד.
מר קולינס: אה... אוו... אהה... אוי... מה...
אני חייב ללכת!
לידיה: וזה, אחותי הגדולה והחנונית,
איך שנפטרים ממר קולינס כמו שצריך. בום!
ליזי: אוקיי. זה היה מרשים, אני מודה.
לא החלק בו אני ממציאה דברים על אמא, או שדארסי לא מתנהג כמו אידיוט בלתי נסבל.
אבל, אהה...
מגיע ללידיה קצת קרדיט על ההצלחה המדהימה, אם כי מטרידה לגמרי, בלגרום לריקי קולינס להשתתק ולעזוב.
לידיה: אז עכשיו אני יכולה לשאול את המכונית שלך?
ליזי: לא.