Tip:
Highlight text to annotate it
X
[מחיאות כפיים]
שלום. כשאני אומרת לאנשים שאני פילוסופית,
בשיחה רגילה, אני בד"כ זוכה למבט מסוים,
מבט שלדעתי הוא תערובת של התפעלות ופחד.
מהסוג של "וואו! ממש מגניב. שאלות עמוקות," וגם של,
"אוי ואבוי! רק אל תגרמי לי להגן על כל מה שאני יודע!"
כך שהפילוסופיה היא באמת משהו ש...
כשאני אומרת שאני מלמדת פילוסופיה ילדים וגם מבוגרים,
אותם האנשים בדיוק מביטים בי כאילו נטרפה דעתי.
הפילוסופיה נתפשת כמשהו עמוק, מופשט, נוקשה,
תחום-עיון מחמיר.
אנשים לא חושבים שילדים מסוגלים לכך.
כשמביטים בי כמו במשוגעת, אני חושבת, "אתם טועים,
"למען האמת, ילדים הם פילוסופים מטבעם.
"הם שואלים שאלות מהסוג הזה ללא שום עזרה."
ותפקידנו הוא לעזור להם להבין שאלות אלה.
אז מהן שאלות פילוסופיות?
הפילוסופים הוגים כל הזמן, מיוון העתיקה ועד ימינו,
בטיבו של היקום ומקומנו בו.
הפילוסופים רוצים לדעת, למשל, אם אנו באמת חופשיים.
ומה המשמעות עבורנו להיות חופשיים,
והאם ייתכן שגורלנו ידוע וגם שנהיה חופשיים.
רוב האנשים חושבים שזה לגמרי לא-שפוי ובלתי-אפשרי.
אבל הרבה פילוסופים סבורים שזו הדרך היחידה להיות חופשיים:
שהכל נקבע מראש וגם שאנו חופשיים.
אנו גם שואלים שאלות על טוב ורע.
איננו סתם רוצים למצוא תשובות ל"מה טוב?" ו"מה רע?",
"מה עלי לעשות", "מה אסור לי לעשות?"
אלא מה הסיבות לכך והאם אנו חושבים בצדק
שדברים מסוימים הם טובים או רעים.
אנו גם שואלים שאלות כמו, "אם השמש תסיים לבעור
"בעוד 5 מיליארד שנים, האם יש בכלל חשיבות למשהו?"
איך אנו יודעים אם זה יקרה?
איך אפשר לתת משמעות לחיינו בידיעה שבסוף כולנו נמות?
אלה הם סוגי השאלות הפילוסופיות.
אפילו: "האם אתם יכולים לדעת כרגע שאינכם חולמים?"
אנו יכולים לעורר בכם דאגה לגבי זה. [צחוק]
אתם יוצאים חסרי-בטחון מהרצאת מבוא לפילוסופיה.
אז אלה השאלות שפילוסופים שואלים, וכמו שאמרתי,
אני חושבת שילדים שואלים אותן באופן טבעי ביותר.
מבוגרים מתקשים בהרבה לשאול אותן.
חלקית, לדעתי, משום שהפילוסופים בוחנים
את ההנחות היסודיות ביותר שלנו
על מקומנו ביקום ועל זהותנו.
ועל אלה קשה לוותר,
אחרי ששמנו אותן ברקע, כמבוגרים.
בדיוק כמו שג'ים קופצ'ינו אמר קודם:
"המבוגרים צריכים למחוק את ההנחות האלה."
ללמוד להיות מודעים להן ולבחון אותן מאד בזהירות,
בעוד שהילדים רואים את העולם בעיניים רעננות.
הם תוהים על המקום הזה,
איך העולם פועל ומהו מקומם בו.
הם טרם יצרו את ההנחות האלה ולכן הם מאד צמאים ופתוחים
לחשיבה פילוסופית על רעיונות.
כך שילדים מעלים שאלות פילוסופיות אלה.
כשנכנסתי לשיעורים, ואני עבדתי עם ילדים בכיתה ג'
עד כיתה י"ב בתיכון,
היה במיוחד קורס אחד, בכיתה ה',
שבו נתתי הקדמה קצרה, מהי פילוסופיה,
כי למרבה הצער, רוב האנשים שומעים על זה רק בקולג'
אם אם הם נתקלים בזה במקרה, בלימודים.
שאלתי את תלמידי כיתה ה',
אחרי שאמרתי משהו לגבי מהי שאלה פילוסופית:
"קחו לכם רגע, חישבו, ואחר כיתבו שאלות פילוסופיות
"שאתם שואלים את עצמכם, שעולות בכם,
"מאוחר בלילה, כשהכל רגוע ושקט,
"או בנסיעה במכונית אחרי שנגן התקליטורים התקלקל,
"ואתם ממש נאלצים לחשוב מעט,
"מהן השאלות שאתם שואלים את עצמכם?"
ומדהים לשמוע מה הם מעלים.
אז בכיתת ה' אחת, אחדות מהשאלות שהם שאלו היו:
"מהם מספרים? מנין הם באים?"
"איך ייתכן שאין להם סוף?"
או: "מדוע אנשים שונאים זה את זה,
"ומדוע הם רוצים לפתוח במלחמות?"
ושאלות אחרות שהם שאלו, בבי"ס ממלכתי,
"האם יש אלוהים? מי ברא את אלוהים?" [צחוק]
נכון? אלה שאלות פילוסופיות מעולות.
שאלות שראויות להתייחסות מעולם המבוגרים, נכון?
עלינו להתייחס לשאלות של הילדים.
הם מנסים להבין את עולמם ולמצוא בו משמעות.
ובעיני, לצערי, במערכת הנוכחית שלנו,
שאלות אלה אינן זוכות להתייחסות.
הן לא ממש זוכות להתייחסות במערכת החינוך,
חלקית, משום שהמורים לא הוכשרו להתמודד עם שאלות כאלה.
התשובות מעורפלות. יש תשובות טובות יותר או פחות,
אבל אין תשובה ברורה אחת, תשובה נכונה.
אי-אפשר להכין בקלות את התלמידים לבחינה על זה.
אנו יותר ויותר מכוונים לכך בתחום ההשכלה.
אבל גם בבית, לדעתי, הם לא זוכות להתייחסות רבה.
כי ההורים, רבים מאיתנו, לא חשבנו לעומק על שאלות אלה
ואמרנו בגלוי את תשובותינו, או גילינו
אם מה שאנו נוטים לחשוב עליהן מוצדק או לא.
אנו מעט נבוכים כשילדינו מעמתים אותנו עם זה.
אז אנו מחמיצים את הרגע ואולי דוחים את זה,
ואיננו ממש מתייחסים אליהן.
וכתוצאה מכך הילדים חושבים שהשאלות האלה לא חשובות.
אבל הן חשובות. נכון?
הן חשובות להבנתנו את עצמנו ואת מקומנו בעולם.
ובעבודתנו, אנו מנסים להכניס את הפילוסופיה לבתי הספר
כאמצעי להלהיב את הילדים ביחס ללמידה
ולתת משמעות לשאלות שכבר יש להם.
אז איך אנו עושים את זה?
איננו לוקחים את קנט, דקארט, הגל והיידגר ואומרים: "קיראו את זה,
"ואחר נעבוד על הבנת הנקרא ונראה מה דעתכם."
כמובן שלא. הם ישנאו פילוסופיה. ובגילם זה יהיה בצדק.
במקום זה, אנו באים עם שיטות קלאסיות
מן ההיסטוריה של הפילוסופיה.
במה ידועים הפילוסופים? בניסויים מחשבתיים.
ומה שיפה בהם הוא שאינם זקוקים למעבדה.
איננו זקוקים למבחנות או כימיקלים ואין שום הכשרה בבטיחות.
מדובר בזה.
[צחוק]
צריך לחשוב היטב על הנחות מסוימות.
הנחה מפורסמת אחת מהפילוסופיה היוונית היא "טבעת גיגס".
תארו לעצמכם שאתם מוצאים טבעת, וכשאתם מסובבים אותה,
היא הופכת אתכם לבלתי-נראים.
מה תעשו עם הטבעת הזו?
אנו נותנים להם קצת זמן לחשוב על זה.
"למה שתעשו דווקא את זה עם הטבעת?!"
ואתם יכולים לתאר לעצמכם אילו דברים הם אומרים.
ומרגע שאנו מבינים מדוע הם היו עושים,..
"מדוע שלא תעשו דברים כאלה
"אם לא היתה לכם הטבעת, מה היה עוצר בעדכם?"
אז הרבה מהם רצו לעשות דברים רעים במפורש מבחינה מוסרית,
או לפחות משעשעים ולא-נאותים.
[צחוק]
הם כמובן רצו לרגל אחרי אנשים.
אז מדוע לא לעשות זאת?
מה הופך דברים כאלה לרעים?
ובהתחלה, יש ילדים שיחשבו,
"זה רע כי מענישים אותנו על זה."
אבל אז אנו יכולים לעזור להם, באמצעות דיון,
להבין שאנו מענישים על דברים אלה כי הם רעים,
ולא שהם רעים כי נענשים בגללם.
עלינו להפנות את החץ לכיוון הנכון,
ואנו יכולים לפתח שיחות ממש מעניינות ומעמיקות עם ילדים,
בהתחלה, אולי על יסוד ניסויים מחשבתיים שאנו מתחילים מהם,
אבל אח"כ זה מגיע מכיוון הילדים והשאלות שהם מעלים.
לחילופין, אנו משתמשים בחידות פילוסופיות.
"ספינתו של תזאוס" היא דוגמה מוכרת נוספת מהפילוסופיה הייונית.
"תארו לעצמכם שיש לכם סירה.
"עם הזמן, אולי במשך 5 שנים,
"אתם מחליפים את כל לוחות העץ בכל חלקי הספינה,
"ובסוף התהליך, האם זו אותה הסירה?"
יש אנשים שהאינטואיציה שלהם תאמר: "כן, זו אותה הסירה."
"אז אם לדעתכם זו אותה הסירה, מדוע?
"מה נותר אותו דבר אחרי כל תהליך ההחלפה?"
"ואם לדעתכם זו אינה אותה הסירה,
"אימרו לי מדוע היא לא הפכה להיות אותה הסירה?
"באיזה שלב בתהליך השינוי הייתם אומרים:
"'אה, זאת סירה חדשה'." נכון?
וכשאנו מתחילים מן הסירה הזו,
אנו יכולים לתרגם זאת לדיון על זהות אישית ואנושית.
אנו יצורים שמשתנים עם הזמן, נכון?
האם אנו זהים לעצמנו בעבר?
האם אנו זהים לעצמנו בעתיד?
ומה מאפשר לנו לטעון טענה כזו?
אם נשארים זהים,
איך שומרים על הזהות במהלך כל ההשתנות הזאת?
והילדים מתים על עבודה מהסוג הזה.
הם ממש מתעניינים ומתעמקים בשאלות האלה.
אנו גם משתמשים פשוט בספרות ילדים משובחת.
בספרות הילדים הטובה ביותר טמונות שאלות פילוסופיות עמוקות.
אז אנו משתמשים אפילו בדברים פשוטים
כמו ספרו של ארנולד לובל, "צפרדי וקרפד חברים".
ההורים שביניכם מכירים אותו היטב.
ואז נשוחח על גבורה.
צפרדי וקרפד בורחים מפני דברים רבים,
וכל הזמן אומרים: "אנו נורא אמיצים."
"תראו איך אנו בורחים מהנחש, אבל אנו נורא אמיצים."
כך שיש לנו דיון מעניין עם הילדים.
מהי גבורה? מה טיבה?
והאם היא יכולה להתקיים לצד היות ממש מפוחדים?
האם זה לעמוד על שלך למרות הפחד, ולעשות משהו?
כך שאנו מפתחים דיונים ממש מעניינים
על יסוד ספרות, חידונים, ניסויים מחשבתיים,
ויש לנו כל מיני משחקים פילוסופיים.
המטרה שלנו היא למעשה משולשת.
אנו רוצים לחזק את כישוריהם הקוגניטיביים, את חשיבתם הביקורתית.
הם ילמדו לבנות טיעון,
להעריך טיעונים בעזרת ההגיון,
להגיב להתנגדויות לעמדותיהם.
אלו הם כישורים טובים שיועילו להם
גם בתחומים אחרים.
אנו רוצים שהם יחשבו באופן יצירתי.
"הבא דוגמה הפוכה!
"חברך השמיע טיעון מסוים,
"האם תוכל לחשוב על טיעון הפוך או על חלופה שונה?
"אמור אותה והראה מדוע היא עונה על הטיעון של חברך."
אנו מדברים גם על כישורים התנהגותיים:
"איך תוכלי לשוחח עם קבוצת השווים לך,
"להקשיב להם היטב, להתייחס אליהם ברצינות,
"ולחלוק עליהם מבלי להילחם בהם
"או לחוש נפגעת עקב אי-הסכמה?"
אחד הדברים הנהדרים הוא לשמוע את טובי חבריכם אומרים:
"לא ידעתי שאני יכול ממש לחלוק עליו
"בנושא שלדעת שנינו הוא חשוב,
"אבל הכל בסדר. פתרנו את העניין."
ובסופו של דבר, בנוסף לכישורים הקוגניטיביים
ולכישורים ההתנהגותיים, גם כישורי מודעות פילוסופית:
לדעת מהי שאלה פילוסופית, ולדעת שבכוחם לענות עליה.
הם יכולים לעבוד על השאלות הקשות,
ולנסות להפיק מהן משהו למען עצמם.
לדעתי זה מאד מעצים מבחינתם.
ומה שגילינו, ולא רק בתחום שלנו,
שבו ילדים נהנים ואוהבים את זה,
אלא בכל תחום ובכל העולם,
שבו יש כיסי פילוסופיה קטנים עבור ילדים,
הוא שהם מצליחים יותר בחלק מהמבחנים התקניים
שיש לנו לחשיבה ביקורתית, לשון וספרות,
לכל מיני דברים שאנו מזמן בודקים בקנה-מידה רחב.
ואולי חשוב יותר, התלמידים באמת אוהבים את זה.
זה מלהיב אותם, זה מחזק את אהבתם ללמידה,
הם מבינים שהשאלות האלה חשובות ושזה עשוי להועיל להם
כשהם עונים עליהן יחד עם השווים להם.
ולדעתי, זה כל העניין בחינוך,
ולכן אנו זקוקים לפילוסופיה.
תודה.
[מחיאות כפיים]