Tip:
Highlight text to annotate it
X
אנו נתונים בעיצומו של קרב-איתנים על השליטה במרחב הקיברנטי
מן העבר האחד ניצב הכוח המסורתי:
חישבו על הכוח הממסדי והמאורגן
כמו ממשלות ותאגידים גדולים ורב-לאומיים.
ומן העבר השני - חישבו על כוח מבוזר,
על היבטיו הטובים והרעים:
ממשלות עממיות, קבוצות סרבנים,
פורצי מחשב, פושעים...
בראשיתו, האינטרנט העניק כוח למבוזרים.
הוא נתן להם תיאום ויעילות
ומראית-עין של בלתי-מנוצחים.
כיום, הכוחות המסורתיים חזרו לתמונה והם מנצחים בגדול.
ברצוני להביא כאן את סיפור מלחמתם של שני כוחות אלה.
מי מנצח, ואיך החברה שלנו שורדת את מאבקם.
בתחילת ימי האינטרנט,
היו המון דיבורים על חוקיו הטבעיים.
לא התאפשרה צנזורה, קל היה להשיג אלמוניות,
המשטרה לא מצאה את ידיה ורגליה בפשע הממוחשב...
האינטרנט ביסודו היה בינלאומי
והיה לו סיכוי להפוך לסדר עולמי חדש.
גושי הכוח המסורתיים ייהדפו,
ההמונים יועצמו, החופש יתפשט בכל העולם,
וכל זה יהיה בלתי-נמנע.
זה היה חזון אוטופי,
אבל חלק ממנו אכן התגשם:
בתחומי השיווק, הבידור, המדיה ההמונית,
ההתארגנות הפוליטית, מימון ההמון ומיקור ההמון...
השינויים היו דרמטיים.
"אי-ביי" אכן הפכה את עליות הגג של העולם למשהו מקובל.
[צחוק]
ו"פייסבוק" ו"טוויטר" אכן עזרו למוטט ממשלות.
אבל זה היה רק צד אחד של אופיה ההרסני של האינטרנט.
היא גם העצימה את הכוחות המסורתיים.
בעולם התאגידי,
יש לפי שעה שתי מגמות שמושפעות מכך:
ראשית, עליית מיחשוב הענן,
שמשמעו שכבר אין לנו שליטה על הנתונים שלנו:
הדוא"ל, התמונות, לוח השנה, ספר הכתובות, המסרים והמסמכים שלנו -
כולם יושבים על שרתים ששייכים ל"גוגל", "אפל",
"מיקרוסופט", "פייסבוק" ועוד.
ושנית, אנו יותר ויותר ניגשים לנתונים שלנו
דרך התקנים שנשלטים באופן הדוק ע"י מוכרני ציוד.
חישבו על ה"אייפון", ה"אייפד" או טלפון ה"אנדרואיד" שלכם,
ה"קינדל", ה"כרומבוק" שלכם...
ואפילו מערכות ההפעלה החדשות של "מיקרוסופט" ו"אפל",
מתקדמות בכיוון זה, של פחות שליטת משתמש.
ושתי המגמות האלה מגבירות את כוחם של התאגידים
בהעניקן להם שליטה נוספת על נתונינו, ולפיכך - עלינו.
גם כוחה של הממשלה מתגבר באינטרנט.
יש היום יותר מעקב ממשלתי מאי-פעם בעבר.
כיום ידוע לנו שהסוכנות לבטחון לאומי מצוטטת לכל העולם.
[צחוק]
יש יותר צנזורה מאי-פעם.
יש יותר תעמולה.
יותר ממשלות שולטות במה שלמשתמשים
מותר ואסור לעשות באינטרנט.
ממשלות רודניות מאמצות את האינטרנט כאמצעי שליטה.
ומדינות רבות מקדמות את הלוחמה הממוחשבת כעילה לשליטה.
בהיבט התאגידי והממשלתי גם יחד,
הכוח המסורתי באינטרנט הינו עצום.
ובמקרים רבים, האינטרסים חופפים.
המעקב הינו המודל העיסקי של האינטרנט,
והמעקב העיסקי מעניק לממשלות גישה לנתונים
שאחרת לא היתה זוכה לה.
אבל אפשר לראות בכך
שותפות מעקב ציבורית-פרטית.
אז מה קרה?
איך, באותן שנים ראשונות של האינטרנט, כה שגינו בתפישת העתיד?
האמת היא שהטכנולוגיה מגבירה את הכוח עבור כולם,
אבל יש הבדלים במידת אימוץ הכוח.
המבוזרים יכולים לנצל מהר יותר טכנולוגיות חדשות.
הם קטנים אך זריזים, הם לא מוגבלים ע"י ביורוקרטיה,
וחלקם - גם לא ע"י חוקים או מוסר,
והם יכולים להסתגל במהירות.
וכשאותן קבוצות גילו את האינטרנט,
הן זכו לפתע בכוח.
זה היה שינוי אבולוציוני.
ראינו זאת במסחר האלקטרוני.
האם אתם זוכרים שמיד כשהאינטרנט החלה
לשמש למסחר,
הופיע לפתע סוג חדש של פושע-מחשבים,
שהצליח מיד לנצל את המצב.
ולמשטרה, שכנראה התאמנה על פשעי אגתה כריסטי,
[צחוק]
נדרשו כעשר שנים כדי להדביק את הפער.
[צחוק]
ראינו זאת גם במדיה החברתית:
קבוצות שוליים ימניות
החלו מיד לנצל את הפוטנציאל הארגוני של האינטרנט.
לתאגידים נדרשו אולי עשר שנים כדי להבין איך להתמודד עם זה.
אבל כשהמוסדות הגדולים הבינו סוף-סוף את העניין,
היה להם יותר כוח גולמי
שאותו יכלו להגדיל, והם נעשו עוד יותר חזקים.
וזהו ההבדל.
המבוזרים היו יותר זריזים ומהירים לנצל את כוחם החדש,
והמוסדות היו יותר איטיים אבל יעילים יותר בניצול הכוח.
אז כל המורדים הסוריים ניצלו את "פייסבוק" כדי להתארגן,
וממשלת סוריה ניצלה את "פייסבוק" כדי לזהות את המורדים ולאסור אותם.
אז מי מנצח?
הזריזים או החזקים?
איזה סוג כוח ישלוט בעשורים הבאים?
לפי שעה, נראה שזה יהיה הכוח המסורתי.
קל הרבה יותר לסוכנות לבטחון לאומי לרגל אחרי כולם
מאשר למישהו לשמור על פרטיותו.
לסין קל הרבה יותר לחסום תוכן,
מאשר לאזרחיה להתגבר על חסימות אלה.
ואף שעדיין קל לעקוף הגנות העתקה דיגיטליות,
רוב המשתמשים לא יודעים לעשות זאת,
כי מינוף כוחה של האינטרנט דורש מומחיות טכנית.
אלה שיש להם מספיק כישורים יכולים תמיד להשיג את הכוח הממסדי.
בין אם מדובר בהקמת שרת דואר פרטי,
שימוש בהצפנה או פיצוח הגנת העתקה,
הטכנולוגיות קיימות.
זו הסיבה מדוע הפשיעה הממוחשבת עדיין נפוצה,
אפילו לנוכח התגברות כוחה של המשטרה,
זו הסיבה מדוע מלשינים מסוגלים עדיין לגרום נזק כה רב,
זו הסיבה מדוע ארגון כמו "אנונימוס" עדיין יכול להתקיים,
וזו הסיבה מדוע תנועות חברתיות עדיין משגשגות באינטרנט.
אבל מרביתנו תקועים באמצע.
אין לנו היכולת הטכנית לחמוק
מהממשלות ומהתאגידים הגדולים מצד אחד,
ומקבוצות פורצי המחשב, מצד שני.
איננו יכולים להצטרף לאיזו תנועה סרבנית.
אין לנו ברירה אלא לקבל
את הגדרות ברירת-המחדל, את תנאי השימוש השרירותיים,
את הדלתות האחוריות שהתקינה הסוכנות לבטחון לאומי
או את האבדן האקראי והתמוה של נתונינו.
[צחוק]
ואנו הולכים ונעשים מבודדים ככל שהממשל והתאגידים משלבים כוחות,
וגם נרמסים בין הכוחות הנלחמים,
כש"פייסבוק", "אפל" ו"אמזון"
נלחמות ביניהן על נתחי שוק,
או ארה"ב, האיחוד האירופי, סין ורוסיה נלחמות ביניהן בעולם הפיזי,
או ארה"ב נגד המחבלים או תעשיית המדיה נגד הפיראטיות,
או סין נגד המורדים שלה.
וזה רק יילך ויחמיר ככל שהטכנולוגיה תשתפר.
בקרב בין הכוח הממסדי לכוח המבוזר,
עוד טכנולוגיה משמעה עוד נזק.
וכבר ראינו את זה:
פושעי מחשב יכולים לשדוד יותר אנשים וביתר קלות
מפושעים בעולם האמיתי;
גנבים דיגיטליים יכולים להכין יותר עותקים של יותר סרטים
וביתר מהירות מאשר אבותיהם האנלוגיים.
ואנו עוד נראה את זה בעתיד.
הוויכוח סביב אמצעי השליטה בהדפסה התלת-מימדית
יקיף במהרה כלי-נשק ולא רק סרטים.
ומשקפי "גוגל" משמעם ויכוח על מעקב
שיקיף במהרה את כולם, כל הזמן.
למען האמת, זה כמו הפחד מפני נשק ההשמדה ההמוני:
מחבלים המצוידים בנשק גרעיני וביולוגי
יכולים להסב יותר נזק מאשר מחבלים עם חומרי-נפץ רגילים.
וכמו אותו פחד, התעצמות הטכנולוגיה דוחפת לנקודת הכרעה
באופן רחב ביותר. יש בחברה עקומת פשע טבעית,
המבוססת על זהותנו כמין וכתרבות.
יש גם שיעור פשיעה שהחברה מוכנה לסבול.
כשהפושעים הם בלתי-יעילים,
אנו מוכנים לחיות עם כמה מהם בקרבנו.
ככל שהטכנולוגיה מגבירה את יעילותו של כל אחד מהם,
פוחת האחוז שאנו מוכנים לשאת.
עקב כך, הכוח הממסדי מתחזק באופן טבעי,
כדי להגן מפני החלק הרע של הכוח המבוזר.
זה אומר עוד יותר אמצעי אבטחה דכאניים
אפילו אם הם לא יעילים,
ואפילו אם הם מחניקים את החלק הטוב של הכוח המבוזר.
אז מה קורה?
מה קורה ככל שהטכנולוגיה משתפרת?
האם מדינת משטרה היא הדרך היחידה לשלוט בכוח המבוזר
ולשמור על בטחון החברה שלנו?
או שמא גורמים שוליים תמיד יהרסו את החברה
ככל שהטכנולוגיה תגדיל את כוחם?
האם בעצם אין מקום לחופש, חירות ושינוי חברתי
בעתיד הטכנולוגי?
העצמת המבוזרים
היא אחד היתרונות החשובים ביותר של האינטרנט.
זהו כוח מדהים ליצירת שינוי חברתי חיובי בעולם.
ועלינו לשמר אותו.
בקרב הזה, שבין המהירים לבין החזקים,
מה שנחוץ לנו הוא מבוי סתום.
ויש לי שלוש המלצות איך להגיע לכך.
בטווח הקצר, נחוצים לנו שקיפות ופיקוח.
ככל שנדע יותר מה עושה הכוח הממסדי,
כך נוכל יותר לתת בו אמון.
למען האמת, אנו יודעים שזה נכון,
אנו יודעים שזה נכון בקשר לממשלה,
אך איכשהו שכחנו זאת
בפחדנו מפני הטרור או איומים מודרניים אחרים.
זה גם נכון לגבי הכוח התאגידי.
למרבה הצער, הדינמיקה של השוק
לא תכפה שקיפות על התאגידים.
לשם כך אנו זקוקים לחוקים.
והשקיפות יכולה לעזור לנו לתת אמון גם בכוח המבוזר.
רוב הזמן, הכוח המבוזר מיטיב עם העולם.
ובעזרת השקיפות אנו מבחינים בין קבוצות חברתיות חיוביות
לבין ארגוני פשע.
פיקוח הוא הדבר השני. וגם הוא מרכיב מכריע.
ושוב, זהו מנגנון ותיק ומובן לביקורת על הכוח.
ומדובר בשילוב של כמה דברים:
בתי-דין שפועלים כפרקליטי צד-שלישי,
מחוקקים שמבינים בטכנולוגיה, עיתונות ערנית,
וכלבי-שמירה מאורגנים שמנתחים ומדווחים
מה עושה הכוח.
שני אלה, שקיפות וחובת דין וחשבון,
מאפשרים לנו לסמוך בבטחה על הכוח הממסדי
ולהבטיח שיפעל לטובתנו.
בלעדי זה, לדעתי, הדמוקרטיה פשוט קורסת.
בטווח הארוך יותר,
עלינו לפעול כדי לצמצם את הבדלי הכוח.
ככל שנצליח לאזן את הכוח בין הקבוצות השונות,
כך תגבר יציבותה של החברה.
והמפתח לכל זה הינו הגישה למידע.
באינטרנט, המידע הוא כוח.
ככל שלחסרי הכוח יש גישה אליו, כך הם רוכשים כוח,
ככל שלבעלי הכוח יש גישה אליו,
כך הם מגבשים עוד יותר את כוחם.
בבואנו לבחון דרכים לאזן בין הכוחות, עלינו לבחון את המידע.
עבור בני-אדם פרטיים, מדובר בפרטיות המידע;
עבור תאגידים, מדובר בחוקים מחייבים של מסירת מידע
ובחוקי ממשל פתוחים.
בדרך זו נצליח לשרוד את העתיד.
האינטרנט של ימינו הוא בעצם תאונה ממוזלת.
זהו שילוב של העדר התחלתי של אינטרסים מסחריים מקוללים,
של רשלנות קלה מצד הממשל,
של כמה דרישות צבאיות להישרדות וגמישות,
ושל חבורת מהנדסי מחשבים שפיתחו מערכות פתוחות
שפעלו בפשטות ובקלות.
אנו עומדים בפתחם של כמה דיונים מכריעים
לגבי עתיד האינטרנט,
לגבי אכיפת חוק, מעקב, איסוף-מידע תאגידי, מלחמת סייבר,
צרכנות מידע ועוד ועוד ועוד.
זו לא תהיה תקופה קלה, שבה ננסה לפתור את זה.
בראייה היסטורית, שום שינוי במאזן הכוח לא היה קל.
התאגידים הופכים את האינטרנט למחולל רווחים עצום
ואין להם שום כוונה לסגת מכך.
וגם לא הממשלות,
שרתמו את האינטרנט לצרכי שליטה טובה.
וכל אלה הן סוגיות פוליטיות וטכנולוגיות מסובכות מאד.
אבל על כולנו מוטלת חובה להתמודד עם בעיה זו.
אינני יודע מה תהיה התוצאה,
אך אני מקווה שבעוד כמה דורות,
כשהחברה תתבונן בנו, בעשורים המוקדמים האלה של האינטרנט,
היא לא תהיה מאוכזבת.
וזה יקרה רק אם כולנו נתחייב לכך,
נייחס לכך עדיפות וניקח חלק בדיון הזה.
עלינו להחליט מהו האיזון המתאים
בין הכוח הממסדי למבוזר,
ואיך לבנות כלים שיגבירו את מה שטוב בכל אחד מהם,
או ידכאו את מה שרע.
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]