Tip:
Highlight text to annotate it
X
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור: איך במקרה הפכתי לנבל
במשחק מקוון המוני ומציאותי.
בארבע השנים האחרונות אני מנהלת
סדרת סרטוני "יו-טיוב" בשם "שכיחות פמיניסטית",
שבה אני מנתחת את הייצוג של נשים באמצעי התקשורת.
אני מנסה לספק כלים ושפה כדי שאנשים יוכלו לנהל שיחות
על מינניות וסוגיות מגדר
בעזרת שפה זמינה מהתרבות הפופולרית
כגון תכניות טלוויזיה, סרטים, חוברות קומיקס ומשחקי מחשב.
משחקי מחשב הם במיוחד מעניינים כי הם צורת ההתפתחות המהירה ביותר
של תקשורת ההמונים בימינו.
הנה תמונה שלי בגיל 10,
כשאני משחקת ב"סופר מריו" על מכשיר סופר נינטנדו.
כך שאני משחקת משחקי מחשב כבר זמן רב.
ופרט לכך שכיף לשחק בהם,
במשחקי מחשב יש גם הרבה תועלת.
אז שוב, אני משחקת משחקי מחשב כבר זמן רב,
אבל יש משהו שתמיד קצת הטריד אותי.
אין זה סוד שתעשיית משחקי המחשב
מתפארת בכמה מהתיאורים המיניים הכי מחפיצים, סטריאוטיפיים
ודכאניים במובהק של נשים, יותר מכל אמצעי התקשורת.
אז במחשבה זו החלטתי לצאת
במסע גיוס כספים באתר מיקור ההמון "קיקסטארטר",
במטרה ליצור סדרת סרטונים
שיבחנו בפרוטרוט את אופן הייצוג של נשים במשחקי מחשב.
הרעיון היה שמי שמתעניין במיזם יכול לתרום
ומי שלא מתעניין - יכול שלא לתרום.
ברור למדי, נכון?
כאילו, מה כבר יכול להשתבש?
כן. בטח. התברר
שישנה חבורה של גיימרים (שחקני מחשב) זכרים
והם, נאמר כך, לא הכי התלהבו מהמיזם הזה.
אני מבקרת של תרבות הפופ, אני פמיניסטית ואני אישה,
ואני כל אלה בגלוי באינטרנט.
כך שרמה מסוימת של תגובות מינניות אינה זרה לי.
לצערי, התרגלתי להשמצות ולעלבונות מינניים,
שבד"כ הזכירו מטבחים וכריכים.
אך מה שקרה הפעם היה מעט שונה.
מצאתי שאני מהווה מטרה למסע-שטנה המוני מקוון.
השקופיות הבאות מייצגות רק חלקיק
מההטרדות שקיבלתי, ושהכילו איומי אלימות רציניים מאד.
כל אתרי התקשורת החברתית שלי הוצפו
באיומי אונס, אלימות, תקיפה מינית, מוות.
ושימו לב שכל האיומים וההערות האלה
כוונו ספציפית אל המגדר שלי.
מאמר הוויקיפדיה עלי הושחת
בדימויים מינניים וגזעניים ובתמונות פורנוגרפיות.
נעשה מאמץ לפרסם את כל החשבונות החברתיים המקוונים שלי
כולל ב"קיקסטארטר", "יו-טיוב", "טוויטר",
הם דיווחו עליהם כעל מזויפים, כחשבונות-זבל ואף כטרוריסטיים,
במאמץ לגרום להשעייתם.
הם ניסו להעיף את האתר שלי מהרשת,
לפרוץ לחשבון הדוא"ל ולחשבונות אחרים שלי,
הם ניסו לאסוף ולהפיץ את המידע האישי שלי,
כולל כתובתי ומספר הטלפון שלי.
הוכנו תמונות, תמונות פורנוגרפיות,
שהראו אותי נאנסת ע"י דמויות ממשחקי מחשב
והן נשלחו אלי שוב ושוב.
נוצר אפילו משחק, שבו הדמויות
הוזמנו "להרביץ לכלבה", ושבו,
בקליק על המסך, תמונה שלי
היתה נעשית יותר ויותר מוכה וחבולה.
הבנתם את הרעיון. נעבור הלאה.
מה שמטריד עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי,
בהפגנה הגלויה והעצומה הזו של שנאת-נשים,
הוא שהעבריינים התייחסו בפומבי
למסע-הטרדה זה כאל "משחק".
הם התייחסו להשפלות שלהם כאל משחק.
הם רקחו בראשם את הבדיון העצום הזה,
שבו הם משחקים את הגיבורים במשחק מקוון רב-משתתפים
המשתפים פעולה כדי להשמיד אויב
ומסתבר שהם הציבו אותי בתפקיד הנבל.
ומה היתה המזימה השטנית הגדולה שלי?
להכין סדרת סרטונים ב"יו-טיוב" על ייצוג הנשים במשחקי המחשב.
כן. אז אם הם רואים בהשפלה שלהם "משחק כייפי",
הבה נבחן זאת.
מי הם השחקנים?
בד"כ כשאנו מדברים על הטרדה מקוונת,
אנו חושבים על בני טיפש-עשרה שיושבים במרתף של בית ההורים.
ואף שאכן הותקפתי ע"י כמה נערים,
הותקפתי גם ע"י אלפי גברים מבוגרים.
וזה לא לגמרי מפתיע בהתחשב בכך שהגיל הממוצע
של הגיימר הזכר בארה"ב הוא בערך 30.
היכן משוחק המשחק הזה?
העבריינים הפכו את כל האינטרנט לשדה-קרב.
במקרה שלי הם תקפו כל דבר ודבר
שאי-פעם היה לי ברשת.
היה להם גם בסיס, שממנו הם מתאמים את פשיטותיהם,
פועלים בשיתוף-פעולה ומנהלים תקשורת.
וזה בד"כ מתנהל
על לוחות-הודעות ופורומים אלמוניים ולרוב חסרי-פיקוח.
ואלה הם מקומות ללא שום מנגנון ממשי של נשיאה באחריות.
ומהי המטרה?
המטרה הבלעדית והמיידית היא לעצור את הנבל
ולהציל את משחקי המחשב מפני,
ומהמזימות הפמיניסטיות המטורפות שלי.
והם מנסים לעשות זאת ע"י השתקתי וערעור האמון בי ובמיזם שלי.
אך המטרה הגדולה יותר שמשתמעת מכך היא שהם מנסים
לשמר את המצב הקיים שבו משחקי המחשב הם מרחב בשליטת זכרים
עם כל זכויות היתר והיתרונות המובנים מאליהם של מועדון-בנים.
ואיזה מין משחק זה?
ביסודו זהו משחק חברתי.
בד"כ איננו חושבים על הטרדה מקוונת כעל פעילות חברתית,
אבל ברור לנו מהשיטות והטקטיקות בהן הם השתמשו
שהם לא פעלו לבד,
שהם פעלו בתיאום מסוים ביניהם.
והמרכיב החברתי הזה הוא גורם מניע רב-עוצמה
שמספק תמריצים להשתתף במשחק, לשחקנים,
בעצם לעבריינים,
ולמעשה להסלים את ההתקפות
דרך זכיה בשבחים ואישורים מצד עמיתיהם.
זה כמו... מערכת תגמול בלתי-רשמית
שבה השחקנים זוכים ב"נקודות אינטרנט" ככל שהתקפותיהם מחוצפות ומשפילות יותר.
הם גם נהגו לתעד את ההתקפות האלה,
ומציגים אותן על לוחות ההודעות
כהוכחות להתרברב בהן,
כמו פרסים או הישגים.
כך שיש לנו מבנה כללי של משחק חברתי, נכון?
יש לנו שחקנים, יש לנו נבל,
יש לנו שדה-קרב, יש לנו מערכת תגמול לא-רשמית.
אבל העניין הוא
שזה לא משחק.
זאת היא הפגנה גלויה של שנאת-נשים זועמת בקנה-מידה המוני.
זה לא "ככה זה עם בנים" וגם לא "ככה זה באינטרנט".
וזה לא ייעלם מאליו אם נתעלם מזה.
זהו באמת איננו משחק.
אז מה זה?
המונחים הרגילים שלנו לתיאור הטרדה מקוונת,
כגון "בריונות ברשת", "הפחדות ברשת" ופרסומי פתיון
לא מתארים באורח הולם מסע-שטנה בהיקף כזה.
את מה שקרה לי, ולצערי לנשים נוספות,
ניתן הכי טוב לתאר כ"מפיה מקוונת".
ובין אם מדובר במפיה מקוונת או בקומץ הערות שטנה,
התוצאה הסופית היא ניהול, תגבור ונירמול של תרבות מיננית -
שבה הגברים המטרידים זוכים לתמיכת עמיתיהם
ומתוגמלים על הגישה וההתנהגות המיננית שלהם
ושבה הנשים מושתקות, נדחקות לשוליים ומורחקות מהשתתפות מלאה.
"מועדון בנים" משמעו "אין כניסה לבנות".
ואיך הם מונעים את כניסתן של נשים ונערות? בדיוק ככה.
ע"י יצירת סביבה רעילה ועוינת מכפי שאפשר לשאת.
אלה דברים קודרים ומדכאים למדי, אני יודעת,
אבל יש צד שני לכל זה.
אתם יודעים מה קרה לגיוס הכספים שלי אחרי כל זה?
ראשית, המפיה המקוונת לא הצליחה להשתיק אותי,
וההוכחה היא שאני עומדת כאן היום.
[מחיאות כפיים]
תודה לכם.
והתברר שדי הרבה אנשים גילו עניין במיזם
שינתח את הייצוג של נשים במשחקים,
והם התמלאו זעם לנוכח ההטרדה
שמרבה לפגוע בקהילות הגיימרים.
למעשה, גייסתי פי 25 כסף כפי שביקשתי במקור.
[מחיאות כפיים, קריאות עידוד]
כמעט 7,000 אנשים תרמו לכך ש"משלים לעומת נשים",
מיזם משחקי המחשב שלי, יהיה טוב וגדול ומקיף יותר
כפי שאי-פעם העליתי בדעתי.
במקום שיהיו בו רק 5 סרטונים, יש כעת 13,
ובנוסף תכנית לימודים שמחנכים יכולים להשתמש בה בחינם.
[מחיאות כפיים]
"שכיחות פמיניסטית" הפך ממיזם צדדי וחלקי
למפעל במשרה מלאה.
קיבלתי אינספור הודעות תמיכה ומילות עידוד.
אנשים הביעו בפומבי את הזדהותם איתי ועם המיזם שלי
באמצעות סרטונים, אמנות-אוהדים, קומיקס ומאמרי בלוגים.
הוזמנתי אפילו להרצות באולפני משחקי מחשב בכל העולם.
התמיכה המהממת שקיבלתי
היא רק ביטוי זעיר לשינוי תרבותי גדול בהרבה שנראה באופק.
קיים חתך-רוחב הולך וגדל של גיימרים ומפתחי-משחקים מכל מגדר
שנמאס להם מהיחס שהנשים זוכות לו בתרבות המשחקים
והם משמיעים את קולם בתביעה לשינוי.
השינוי הזה קורה לאט ועם כאבים, אבל הוא קורה.
בכל יום אני זוכה לעידוד מהנשים שמתמידות, ששומרות על מעורבות
ושמסרבות לכך שישתיקו אותן.
אני באמת מאמינה שאם נפעל יחד, נוכל לחולל שינוי תרבותי
שבו הנשים, ללא חשש מפני הפחדות, ללא חשש מאיומים או הטרדות,
תוכלה להיות משתתפות פעילות בעולמנו הדיגיטלי. תודה לכם.
[מחיאות כפיים]