Tip:
Highlight text to annotate it
X
אתם יודעים, היתה לי חוויית התעוררות, והיא שינתה את חיי,
וזה התחיל כאשר פגשתי את האישה הזאת לפני מספר שנים.
לא הרבה אנשים מכירים אותה.
היא נולדה בפוארטו ריקו ב 1924.
היא גדלה בבית מאוד דתי וקפדני.
היא היגרה לארצות הברית בגיל 17,
למדה בקולג', התחתנה עם רופא, ילדה כמה ילדים
והיתה מורה בבית ספר.
כלפי חוץ, הייתם אומרים שהיו לה חיים טובים.
מה שלא הייתם יכולים לדעת עליה
זה עד כמה היא היתה קפדנית וקשוחה עם עצמה,
במערכת היחסים שלה, עם הילדים שלה.
וכמורה בבית הספר,
היה לה מוניטין של קשוחה ורעה לפעמים.
בגיל 86 היא עברה אירוע מוחי, וזה מחק את היכולת שלה לדבר.
ולמעשה, במשך שמונה חודשים מהאירוע המוחי ועד למותה,
היא רק אמרה שתי מילים.
בבית החולים, יום אחד, היא תפסה את הזרוע שלי,
והיא הסתכלה עלי ואמרה, "אני נואשת!"
והמילים האלה שאבו את כל האוויר מן החדר.
וזה היה רק אני והיא ואותה תחושה של נואשות.
אתם יודעים, היא נאבקה כל יום.
היא אף פעם לא קיבלה ממש את המצב שלה.
וזה ממש כאב לראות את אמא שלי כל כך אומללה.
קרוב לחג המולד, רציתי לשיר לה שיר חג כמתנה לחג המולד.
אז שיננתי את השיר "O Holy Night" (חג קדוש), ואני -
בערב חג המולד, קול קטן בא אלי ואמר,
"לך תשיר את השיר הזה הלילה. אל תחכה עד מחר".
אז ארזתי את האייפוד והרמקולים שלי, בגלל שכשהייתי ילד קטן,
אמא שלי היתה אומרת שכל פעם ששרתי בחדר שלי -
היא היתה צריכה להיכנס ולבדוק אם אני שר או בוכה. (צחוק)
והייתי צריך קצת תגבור ווקאלי.
והיא היתה מסוממת מהתרופות בהוספיס, והחזקתי את הידיים שלה ושרתי לה את השיר.
ואז, אמרתי לה, "אמא, את היית אמא טובה לי ולאחי,
אהבת אותנו, אהבת את המשפחות שלנו, ואני רוצה שתדעי
שכשאת מוכנה להרים ידיים,
אלוהים ירים אותך בזרועותיו ויאהב אותך תמיד".
ואז רציתי לשחרר את הידיים שלה וגיליתי
שהיא החזיקה בידיים שלי בחוזקה.
ומשהו קרה באותו רגע, היתה מין אנרגיה שנכנסה לחדר,
שגרמה לשערות שלי לעמוד, כמו שקורה עכשיו,ופשוט אמרתי, "ואוו, זה מדהים".
ואז אמרתי, "לילה טוב", והלכתי הביתה.
וכשהטלפון צלצל כמה שעות לאחר מכן, ידעתי שאמא שלי בחרה בהחלטה שלה.
חליל ג'ובראן אומר שאנחנו בוחרים את השמחות והעצב שלנו הרבה לפני שהם מתרחשים.
וראיתי איך אמא שלי בחרה חיים של נואשות מבלי שהיא בכלל ידעה.
ואני חושב שאנחנו נרדמים בהרבה מהבחירות שלנו
והרבה מההחלטות שלנו לגבי עצמינו.
אבל אני חושב שזה גם אפשרי להיות ערים בהחלטות האלה שמגדירות אותנו,
מי אנחנו, ואיך אנחנו רוצים להיות בחיים.
זה נשמע קל, אבל איך עושים את זה?
איך אתה נשאר ערני בהחלטות שלך,
איך אתה מתמודד עם החלק המוסתר הזה שלנו,
ואיך אתה ממשיך לצמוח בנקודות החוזקה שלך?
ובכן, דרך אחת היא באמצעות ויזואליות.
וזה די פשוט, אתם יודעים. זה כמו, "אה, אני יכול לבחור
בגישה חיובית כלפי דברים ולשרת את עצמי ואת אחרים,
או אני יכול לבחור גישה שלילית ולפגוע בעצמי ובאחרים".
אבל אני רציתי לראות את כל ההחלטות שלי בבת אחת, אז הרעיון הזה של טבלה מחזורית,
כשהגישות הן האלמנטים, סוג של עלתה לי בראש.
זה היה מאוד הגיוני בגלל הרקע הרפואי שלי
והעבודה שלי עם מנהיגים שהם ברובם מהנדסים ומדענים.
ומה שעשיתי זה שהצבתי את הדברים, מה שקראתי להם
"ארבע קבוצות המזון של הנפש", בצד הימני.
אתם יודעים, חזון והכוונה,
היכולת לנקוט בפעולה כדי לממש את החזון הזה,
היכולת להתקשר עם אנשים באופן משמעותי,
והיכולת לחשבון נפש עצמי ולהביא חוכמה לחיים שלנו.
ושמתי את הדברים שבאמת גורמים לנו לקמול
ולהצטמצם בחיים, בצד השני.
ואז, מה שעשיתי זה, מילאתי את הטבלה עם מערכת גישות סימטריות.
אז, אם מצאתי את עצמי בתחום האדום,
יכולתי להסתכל בצד השני ולראות לאן ללכת.
אז יכולתי להיות מתוסכל או מעורב,
יכולתי להיות כועס או מלא להט,
יכולתי להיות סרקסטי או ממש הומוריסטי.
יכולתי להיות, אתם יודעים, מאשים או שיכולתי להיות בעל אחריות אישית.
יכולתי להיות וכחן, שרק רצה להיות צודק
ולעשות את מה שנכון או שיכולתי להיות פעיל.
ועברתי על כל אחת מהשורות, עד שכל הטבלה הושלמה.
ואז אמרתי, "ואוו!
זאת יכולה להיות טבלת בדיקת ראייה טובה בשביל רופא עיניים" (צחוק)
אתם יודעים, מה שהתחיל בתור תהליך מאוד פשוט,
הפך להיות ממש מסובך, בגלל שאז התחלתי לחשוב,
"אה, מה לגבי כל ה - אתם יודעים, כל המדע של נוירו- פסיכולוגיה,
ומה לגבי כל הדרכים השונות בהן אנו חושבים",
וזה ממש ממש, התרחב וגדל.
וזה היה כל כך אירוני, בגלל ששנאתי את הטבלה המחזורית
כשהייתי צעיר (צחוק).
אז, ראיתי איך הדפוסים האלה נוצרים, אתם יודעים, עבורי ועבור אחרים,
וכאילו, אצל הבת שלי, יכולתי לראות איך - הבת שלי בת 24 -
יכולתי לראות איך אני יכול להיות שתלטן, יהיר וביקורתי,
אני מתכוון, אני פשוט רציתי שיהיו לה חיים טובים - בדרך שלי!
או יכולתי להיות, אתם יודעים, בטוח בכך שאני עושה עבודה טובה כאב,
יכולתי להיות מוקיר ותומך,
ולדעת שהיא צריכה לבצע את ההחלטות שלה בעצמה.
והמולקולות האלה התחילו להיווצר.
בעבודה, אתם יודעים, חברות מתמודדות, והיכולת לראות, אתם יודעים,
איפה ההתמודדות שלהן, לאן הן רוצות להגיע
ומה הן צריכות לעשות על מנת לממש את התרבות שהן באמת רוצות שתהיה אצלן,
אז הן יכולות להשתמש בטבלה בצורה הזאת.
מערכות יחסים אישיות הן מימד שונה לחלוטין,
בו אנחנו יכולים לראות את עצמינו ולבצע החלטות.
אני עדיין עובד על מה קורה כשאני נתקע בפקקים.
(צחוק)
זה די קשה (צחוק)
לפעמים, ממש קל לעבור מאדום לירוק,
אבל לפעמים גיליתי שאני תקוע, אתם יודעים,
ומה שקרה זה שכשאני מרגיש מתוסכל, כשאני תקוע,
אני חושב את אותה מחשבה שוב ושוב -
וכאן נכנסת ההפסקה של 90 שניות,
בגלל שרוב הרגשות נמשכים 90 שניות.
ואם אני יכול לעשות הפסקה של 90 שניות,אז אני יכול לאפשר למערכת שלי להירגע.
אז, כל מה שהייתי צריך לעשות זה להפסיק לחשוב שאדם מסוים הוא אידיוט מושלם
למשך 90 שניות, ואז יכולתי לבחור דרך התקדמות. (צחוק)
לפעמים אנחנו צריכים דרך קצת שונה לעבוד על עצמינו.
ונהגתי לסבול מאותו חלום בלהות חוזר.
היה מן ציקלופ שרדף אחרי, והיתה לי חרב גדולה,
והרגתי את הציקלופ, ואז בדיוק אחרי שסובבתי אליו את הגב,
הוא היה חוזר לחיים ורודף אחרי שוב.
וכל פעם, הרגתי אותו, הסתובבתי, והוא היה חוזר לחיים ורודף אחרי.
וזה קרה שוב ושוב ושוב.
יום אחד, הייתי בחנייה שלי. הרגתי אותו, חתכתי אותו לחתיכות,
שמתי אותם בזבל, ומיד אחרי שהסתובבתי,
המכסה עף, ושוב הוא היה שם, ממש מולי.
אבל הפעם, הסתובבתי אליו ואמרתי,
"מה אתה רוצה ממני?"
ודמעה גדולה נקוותה בעין שלו, ובקול הכי עדין הוא אמר,
"אני רק רוצה שתאהב אותי".
וגיליתי באותו רגע שניסיתי להרוג את הפחדים שלי
כדי להיות חזק ונועז, אבל זה אף פעם לא היה מצליח.
אבל אם הייתי יכול לחבק את אותם חלקים בעצמי,
אז כל החיים שלי יוכלו להשתנות.
כשזה נוגע לנקודות חוזק ופעולה מתוך נקודות החוזק שלנו,
פאם בוני, שיצר את Tilt 365, אמר שאנחנו צריכים לאזן את החוזקות שלנו,
שהטבע האנושי מתוכנן כך שאנחנו נוטים להישען
ולהשתמש רק באחת מהחוזקות שלנו,
ואז אנחנו יכולים למעשה לצאת מהאיזון הפנימי שלנו,
וזה יכול להפוך לנטל.
אז, אם ניקח את המימד של חשיבה, היכן שאנחנו יוצרים רעיונות חדשים,
אנחנו צריכים לאזן את זה עם מידע ומחקר.
אם ניקח את המימד של רגשות,
אנחנו צריכים לאזן את נקיטת הפעולה עם התחשבות באחרים.
ואז, אם נאזן את עצמנו בשני הממדים האלה,
ניצור את האווירה האופטימלית עבורנו ועבור אחרים.
אתם יודעים, למדתי הרבה מאמא שלי ברגעים האחרונים של חייה.
אז, אני מזמין אתכם להישאר ערים בהחלטות האלה שמגדירות אתכם.
אני מזמין אתכם לקחת את אותה הפסקה של 90 שניות.
אני מזמין אתכם לאמץ את אותם חלקים שלכם שאולי דחיתם עד כה,
ולאזן את נקודות החוזק שלכם.
ואני הולך לסיים ולשאול אתכם שאלה שאני שואל את עצמי מדי יום:
כשתגיעו לסוף חייכם,
מה הסיפור שתספרו לעצמכם על החיים שלכם?
האם הוא יהיה דרמה? האם הוא יהיה טרגדיה?
האם הוא יהיה קומדיה? או הרפתקה מרגשת?
הבחירה היא בידיכם, והיא מתחילה עכשיו.
תודה רבה. (מחיאות כפיים)