Tip:
Highlight text to annotate it
X
נדבר הערב על האשליה של רצון חופשי.
רוב האנשים חושבים שיש לנו חוויה סובייקטיבית חזקה של רצון חופשי,
והבעיה היא שאנחנו פשוט לא יכולים למפות אותה למציאות הפיזיקלית.
זו, אני חושב, היא אשלייה. אני חושב שאנחנו לא באמת מרגישים חופשי כמו שנדמה לנו.
זה מתבסס על חוסר תשומת הלב שלנו כלפי מה זה להיות אנחנו.
אם אתה שם לב, אתה יכול לראות שאתה לא יותר הקובע של הדבר הבא שתחשוב מאשר של הדבר הבא שאני אומר.
מחשבות פשוט מופיעות במודעות שלך, אנחנו לא המחליטים עליהן.
זה ידרוש שנחשוב אותן לפני שאנחנו חושבים אותן.
אם אתה לא יכול לשלוט על המחשבה הבאה שלך ואתה לא יודע מה היא עומדת להיות עד שהיא עולה,
איפה חופש הבחירה שלך?
האמת היא שאנחנו מרגישים או מניחים שליטה על הפעולות שלנו,
על מחשבות סופיות מסוימות, על ערוצי מידע מסוימים במודעות שלנו.
זה אשלייתי.
אז איך אנחנו יכולים להיות חופשיים כסוכנים מודעים אם כל מה שאנחנו בוחרים בצורה מודעת
נגרם על ידי דברים שלא בחרנו, ושלהם אנחנו לגמרי לא מודעים?
אנחנו לא יכולים.
מהבחינה של המודעות שלך, אתה לא יותר אחראי על המחשבה הבאה שלך מאשר שאתה אחראי על לידתך לעולם.
לא בנית את מוחך.
וברגעים בהם נראה כאילו אתה בונה אותו, כשאתה לבסוף לוקח את מושכות החיים שלך
ומחליט לרכוש ידע או ללמוד מיומנות חדשה, הכלים היחידים ברשותך הם אלה שירשת מרגעי העבר.
אף אחד לא בוחר את הוריו או את החברה אליה הוא נולד. אף אחד לא בוחר את הרגע בהיסטוריה שבו הוא חי.
אף אחד לא בוחר את הגנים שלו או את ההשפעות הסביבתיות שקובעות את מבנה המוח שלו.
אתה לא יותר אחראי למבנה ומצב המוח שלך ברגע זה מאשר שאתה אחראי לגובהך.
מה שאתה עושה על בסיס החלטות מודעות שנקבעו מראש אומר יותר עליך מכל דבר אחר.
מחשבות פשוט עולות בתודעה. אבל הרעיון שאנחנו כישויות מודעות אחראים לגמרי על תכונות התודעה שלנו
פשוט לא יכול להיות ממופה למציאות. ואם אנחנו רוצים שהמציאות תדריך אותנו
במקום החיים המדומיינים של אבותינו, אני חושב שעלינו לתקן את השקפתנו.