The Coelacanth - A living fossil of a fish - Erin eastwood

המתים חוזרים לחיים נשמע מפחיד. אבל עבור מדענים, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה. כמובן, אנחנו לא מדברים על זומבים. אלא, ההזדמנות המסויימת הזו באה בצורה הלא סבירה של דג גדול, שנע לאט שנקרא סיליקנט. המוזרות מתוארכת ללפני 360 מליון שנה. והאמינו שהוא נכחד במהלך ארוע ההכחדה הגדול שמחק את הדינוזאורים לפני 65 מליון שנה. עבור ביולוגאים ופלאונטולוגים, היצור הזה היה דג מאוד עתיק ומרתק אבל לגמרי מוכחד, מאובן לתמיד. זה, עד 1938 כשמרג'ורי קורטני-לטימר, אוצרת של מוזאון בדרום אפריקה, ראתה דג כחול מבריק שנראה פרהיסטורי שהועלה לרציפים הקרובים. היתה לה תחושה שהדוגמה המוזרה באורך 1.5 מטר היתה חשובה אבל היא לא יכלה לשמר אותה בזמן כדי לחקור ואתה והיא פיחלצה אותו. כשהיא היתה מסוגלת לבסוף להגיע ל J.L.B סמית', מומחה דגים מקומי, הוא היה יכול לאשר, במבט ראשון, שהיצור היה באמת הסיליקנט. אבל עברו עוד 14 שנים לפני שדוגמה חיה נמצאה באיי קומורו, מה שאפשר למדענים לחקור מקרוב יצור שבקושי התפתח במשך 300 מליון שנה. מאובן חי. עשורים מאוחר יותר, מין שני התגלה באינדונזיה. ההשרדות של יצורים שנחשבו נכחדים כל כך הרבה זמן הוכחה כאחת התגליות הגדולות ביותר במאה. אבל העובדה שהסיליקנט חזר מהמתים היא לא כל מה שעושה את הדג הזה כל כך מדהים. אפילו יותר מעניינת היא העובדה שגנטית ומורפולוגית, לסיליקנט יש יותר במשותף עם בעלי חוליות על ארבע מרוב הדגים האחרים, והגנום הקטן יותר שלו אידיאלי למחקר. זה הופך את הסיליקנט לחיבור חזק בין בעלי חוליות ימיים ויבשתיים, תעוד חי של המעבר בין מים ליבשה לפני מליוני שנים. הסוד למעבר הזה הוא בסנפירים. בעוד רוב דגי האוקיינוס נופלים לקטגוריה של דגי סנפיר קשת, הסיליקנט הם חלק מקבוצה אבולוציונית מובחנת קטנה בהרבה עם סנפירים עבים יותר ידועים כדגי סנפירי אונה. שישה מהסנפירים של הסיליקנט מכילים עצמות שמאורגנות ממש כמו הגפיים שלנו, עם עצם אחת מחברת את הסנפיר לגוף, ושתיים אחרות מחברות את העצם לקצה הסנפיר, וכמה עצמות קטנות דמויות אצבעות בקצה. לא רק שהסנפירים האלה בנויים בזוגות לנוע בדרך מסונכרנת, הסיליקנט אפילו חולק את אותם רצפים גנטים שמקדמים התפתחות גפיים בבעלי חוליות יבשתיים. אז למרות שהסיליקנט עצמו לא הולך על הקרקע, הסנפירים שלו דומים לאלו של הקרובים שלו שהיו הראשונים שהעלו את גופם לאדמה בעזרת הגפיים הקשיחות והגמישות שלהם, ושימשו כגשר אבולוציוני לאוהבי האדמה שבאו אחריהם. אז כך הדג הפרהיסטורי עוזר להסביר את התנועה האבולוציונית של בעלי חוליות מהמים לאדמה. במשך מליוני שנים, המעבר הזה הוביל להתפשטות של כל החיות בעלות ארבע הגפיים, שנקראים טטרפודים, כמו חיות אמפיביות, צפורים, ואפילו היונקים, שהם אבותינו. יש אפילו רמז חזק נוסף שבניגוד לרוב הדגים, הסיליקנט לא מטיל ביצים, אלא יולד גורים צעירים, ממש כמו יונקים. והדג הפרהיסטורי הזה ימשיך לספק לנו מידע מרתק על הנדידה של בעלי חוליות מהאוקיינוסים לפני יותר 300 מליון שנה. מסע בסופו של דבר הביא לאבולוציה, להשרדות ולקיום שלנו. היום הסיליקנט נשאר הסמל לתעלומות המופלאות שנשארו להתגלות על ידי המדע. עם כל כך הרבה שנשאר ללמוד על הדג הזה, עומק האוקיינוס והאבולוציה עצמה, מי יודע איזה עוד סודות שמורים היטב התגליות העתידיות שלנו יביאו לחיים!