Tip:
Highlight text to annotate it
X
לפני שנתיים, אמרתי להורי,
"אמא, אבא, אני רוצה להיות קריקטוריסטית ."
והם השיבו, "וואו, בחייך מותק, את מתכנתת.
את באמת חושבת שאת כזו מצחיקה?"
(צחוק)
אבל כן, רציתי להיות ציירת קריקטורות,
ואני מאמינה שהתשוקה שלי היתה מספקת כדי להשיג את כל חלומותיי.
כל מה שאנחנו צריכים היא תשוקה, נכון?
ובכן, מתברר, שאם רוצים להיות צייר קריקטורות,
צריך גם שיהיו לכם הרבה רעיונות מצחיקים.
אז, הייתי נעולה על רעיונות, והלכתי להוריי כדי לקבל קצת עצות
אבא שלי אמר, "תראי, את יודעת מה אומרים לסופרים "כתבו מה שאתם יודעים""
אני אמרתי, "כן." הוא אמר, "ובכן, למה שלא תעשי את אותו הדבר,
ציירי מה שאת יודעת.
את מתכנתת – למה שלא תציירי על תכנות?"
ובזמנו חשבתי שזה היה רעיון מבריק,
אז התחלתי לצייר על כל הדברים הקטנים המצחיקים
שקרו במהלך העבודה היומית שלי כמתכנתת.
אבל, אחרי כמה חודשים,
התחלתי להשתעמם.
אתם מבינים, כבר לא ראיתי יותר את הבעיות במחשב
שנתקלתי בהן בעבודת יומי כמצחיקים.
(צחוק)
אז עזבתי את הז'אנר הזה
ואמרתי, "בסדר, על מה עוד יש לי הרבה רעיונות מצחיקים,
על מה עוד אני יכולה לצייר?"
ואז שכשהסתכלתי במראה, הבנתי
"אוי אלוהים! אני בחורה."
ככל הנראה, אחרי כל השנים האלה אני הבנתי את זה.
(צחוק)
היו כל כך הרבה דברים הקשורים בלהיות אישה,
שאני יכולה לצחוק עליהם.
דברים כמו מה?
ובכן, מה בנוגע לשינוי שעברה תפיסת המשקל שלנו לאורך השנים?
(צחוק)
מה בנוגע על האופן בו הטכנולוגיה השפיעה על מערכות היחסים שלנו?
(צחוק)
או...
מה בנוגע להערכה עצמית ונשים?
למעשה, חוסר ההערכה העצמית אצל נשים.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
מה שלא תגידו, אני ציירתי את זה.
והמשכתי לצייר סוגים אלה של קומיקס
עד פברואר 2011,
עם התפרצותו של האביב הערבי.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
עכשיו, במהלך השבוע שפרסמתי קומיקס זה,
קיבלתי מעל 150,000 צפיות לדף.
ואני מניחה שזה בטוח לומר שזה הקומיקס הראשון שהתפשט ויראלית,
זה גם הקומיקס הראשון שנחשב כשנוי במחלוקת על ידי אחדים,
אבל זה גם התייחס לאירוע הענק שהתרחש בעולם הערבי.
כעת, אל תדאגו, אני לא כאן כדי לדבר על
המסר הפוליטי שמאחורי הקומיקס עצמו,
או האם הוא היה מוצלח, או לא,
אבל אני כאן כדי לדבר על מה שקומיקס זה עשה לי.
קומיקס זה הרחיב את דעתי וכיוון את מחשבותי
כלפי בעיות שונות שמתעוררות ברחבי העולם
בין אם הן היו פוליטיות, או חברתיות,
שלא חשבתי עליהן בעבר.
לא אומר שהפכתי להיות סוג של אקטיביסטית, או משהו כזה,
אני פשוט השמעתי את דעתי.
מעולם לא עשיתי זאת קודם לכן.
זה היה כאילו הקומיקס שלי התחיל לאלץ אותי,
לחשוב על כל הדברים שקורים ברחבי העולם,
זה נתן לי מדיום נפלא שבאמצעותו אני יכולה לבטא את הדעות שלי.
חשבתי, "טוב, רגע, רגע"
והסתכלתי סביבי,
והבנתי שכלבנונים – נעשינו כל כך סתגלתנים
לכל הבעיות. שהיינו מוקפים בהן
עד כדי כך שאפילו כבר לא ראינו בהן בעיות יותר.
דברים כמו – הפסקות חשמל.
(צחוק)
דברים כמו דור האמהות החדש שלנו.
אמא שלי צופה – אני מבטיחה לא להיות ככה.
אל תדאגו, לא אפנה זאת אליה.
דברים כמו – מצטערת להעציב אותך,
אבל דברים כמו גזענות בחופי לבנון שלנו.
מה דעתכם על מבוך קטן נחמד בשבילכם לבנונים
כדי לפתור כיצד לעזור לסמי המסכן למצוא את דרכו לעבודה (צחוק)
הימנעות מהצמיגים הבוערים, והתקיפות,
והחמושים המפחידים.
(מחיאות כפיים)
אגב, אל תטרחו לנסות לפתור את זה
כי סמי המסכן לעולם לא יגיע לעבודה.
הוא יאבד את עבודתו, ואשתו תלך למיטה עם החבר הכי טוב שלו.
(צחוק) ולא, אל תטרחו.
והחוק השנוי ביותר במחלוקת
שעבר אי פעם בהיסטוריה של לבנון:
החוק האוסר על עישון.
(צחוק)
(מחיאות כפיים)
והפוליטיקאים הנחמדים והמושחתים שלנו.
(מחיאות כפיים) (צחוק)
אבל באמצעות קומיקס אלה הצלחתי לתאר במדויק
איך חיי היומיום שלנו בלבנון היו פשוט ממש מגוחכים
או, אעז לומר קומיים , קריקטוריים.
אבל ככל שציירתי יותר סוגים אלה של קומיקס,
יותר אנשים היו מסוגלים להתייחס אליהם ולראות
שזה בסדר, לצחוק על עצמכם.
אני חושבת שזה הדבר החשוב ביותר שהקומיקס שלי. לימד אותי, באמת
שלא משנה באיזה מצב קשה אתם נמצאים,
לא משנה בפני אילו בעיות אתם עומדים — זה בסדר לעשות צחוק מעצמכם.
וזה בסדר למצוא צד קל יותר לחיים.
בין אם עושים צחוק מהעבודה שלכם או מהמין שלך.
או העובדה שאתם לבנונים — זה בסדר לעשות צחוק מעצמכם.
עכשיו אני יודעת שהקומיקס שלי אולי לא יצילו את העולם
על פי הסטנדרטים ה-TEDx.
זאת אגב האוצרת היפה שלנו, פטרישה
(מחיאות כפיים) (צחוק)
חישבו על...(מחיאות כפיים) (צחוק)
אבל בכל יום שני. כאשר אני מפרסמת את הקומיקס החדש שלי
ואני רואה את תגובותיהם של האנשים, הייתי רוצה לחשוב
שהייתי מסוגלת להקל על הבעיות שלהם, גם אם זה לזמן קצר.
תודה.
(מחיאות כפיים) (תודה)