Tip:
Highlight text to annotate it
X
אחת הסיבות לכך שאני מוקסמת מהאוקיינוס
היא שהוא באמת עולם חייזרי על הפלנטה שלנו.
מנקודת הראות שלנו,
כשיושבים על החוף או אפילו בסירה,
יש לנו רק הצצה מזערית
במה שבאמת קורה
מתחת לפני הגלים.
ואפילו אם הייתם יורדים לשם,
לא הייתם רואים הרבה
מפני שאור לא חודר עמוק באוקיינוס.
אז כדי להבין איך האוקיינוסים עובדים,
במחקר שלי, אנחנו משתמשים בקול.
אנחנו משתמשים בסונארים ששולחים פולסים של קול
שעשוי ממספר תדרים או גבהים
שנראים בצבעים שונים.
הצלילים האלה חוזרים מחפצים בסביבה
וחוזרים אלינו.
אם הם חוזרים מדולפין,
האות שאנחנו מקבלים
יראה דומה מאוד לזה שנשלח
בו כל הצבעים מיוצגים באופן שווה.
עם זאת, אם היינו שולחים
את אותו צליל ופוגעים בדיונון,
שבמקרה הזה הוא בערך באותו גודל כמו דולפין,
נקבל רק את תדרים נמוכים בעוצמה חזקה,
שנראים פה באדום.
ואם היינו מביטים בטרף של הדיונון,
הקריל הזעירים שהם אוכלים,
היינו מקבלים חזרה את התדרים הגבוהים ביותר.
וכך במבט
אנחנו יכולים להגיד אילו חיות נמצאות באוקיינוס,
אנחנו יכולים לראות כמה הן צפופות,
איפה הן נמצאות,
לראות את היחסים בינהן
ואפילו את ההתנהגויות שלהן
כדי להתחיל לחקור את האקולוגיה של האוקיינוס.
כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מקבלים
משהו די מפתיע:
בממוצע, אין הרבה אוכל באוקיינוס.
אז אפילו במקומות שאנחנו חושבים שהם עשירים, החופים,
אנחנו מדברים על שני חלקים ממיליון שמכילים אוכל.
אז מה זה אומר?
ובכן, זה אומר שבנפח האולם הזה,
תהיה קופסת פופקורן אחת של קולנוע
זמינה למאכל.
אבל כמובן, זה לא יאסף
בשבילכם יפה בקופסה הזו.
במקום, אתם תצטרכו למעשה לשחות
דרך כל הנפח הזה בסיגנון ווילי וונקה,
ולאסוף פתיתים בודדים של פופקורן,
או אם תהיו ממש ברי מזל,
תתפסו כמה גושים קטנים.
אבל, כמובן, אם הייתם באוקיינוס,
הפופקורן הזה לא היה יושב פה
מחכה שתאכלו אותו.
אלא הוא ינסה להתחמק מלהפוך לארוחת הערב שלכם.
אז אני רוצה לדעת איך חיות פותרות את האתגר?
אנחנו עומדים לדבר על חיות בים ברינג.
שם מצולמת הסדרה "השלל הכי קטלני",
בחלק הכי צפוני של האוקיינוס הפסיפי.
חיפשנו ספציפית את הקריל,
אחד מפריטי האוכל החשובים בסביבה.
היצורים האלה דומים לשרימפס באורך סנטימטר,
והם שווי הערך הקלוריים
של פופקורן אחד עם הרבה חמאה.
והם נאכלים על ידי כולם
מציפורים ואריות ים שאוספים אותם אחד אחד
עד לוייתנים גדולים שבולעים אותם מלוא הפה.
אז אני אתמקד באזור
מסביב למושבות הרביה של ציפורים ואריות ים פרוותייים
בדרום מזרח ים ברינג.
וזו מפה של אזור המחיה
שעשינו כשיצרנו מפות של אוכל
באותה דרך שתמיד עשינו מפות של מזון.
זה כמה קריל נמצאים באזור הזה של האוקיינוס.
אזורים אדומים מייצגים הרבה קריל
ובסגולים אין בכלל.
ואתם יכולים לראות שמסביב לשני האיים הצפוניים,
שמסומנים פה עם עיגולים לבנים
מפני שהם כל כך קטנים,
זה נראה כאילו יש הרבה אוכל לאכול.
ועדיין, כלבי הים הפרוותיים והציפורים על האיים האלה
מתרסקים.
האוכלוסיות שלהם בנסיגה
למרות עשורים של הגנה.
ובזמן שעל האיים הדרומיים
בחלק התחתון של המסך
לא נראה כאילו יש מה לאכול,
האוכלוסיות האלה ממש מצליחות.
אז זה השאיר אותנו עם דילמה.
האבחנות שלנו בנוגע לאוכל לא היו הגיוניות
בהקשר של התצפיות שלנו על בעלי החיים האלה.
אז התחלנו לחשוב על איך נוכל לעשות את זה אחרת.
והמפה הזו מראה לא רק כמה קריל ישנם,
אלא כמה צבירי קריל ישנם,
כמה הם מפוזרים.
ומה שאתם מקבלים זו תמונה שונה לגמרי של הנוף.
עכשיו האיים הדרומיים נראים
כמו מקום די טוב להיות בו,
וכשאנחנו משלבים את זה
עם מידע אחר על טרף,
זה מתחיל להסביר את התצפיות על האוכלוסיה.
אבל אפשר לשאול את השאלה הזאת אחרת.
אנחנו יכולים שהחיות יגידו לנו מה חשוב.
על ידי תיוג ומעקב אחרי החיות האלה
בצפייה באיך שהם משתמשים בסביבת המחייה,
אנחנו מסוגלים לומר, "מה חשוב לכם?"
לגבי הצייד.
ומה שהם אומרים לנו
זה שלא ממש חשוב כמה קריל יש,
אלא כמה הוא צפוף,
מפני שככה הם מסוגלים להתפרנס.
אנחנו רואים את אותן תבניות
כשאנחנו מביטים באוקיינוס שונה מאוד,
דרומה יותר באוקיינוס הפסיפי,
במים החמימים סביב איי הוואי.
אז סביבת מחייה שונה מאוד,
ועדיין אותו סיפור.
תחת כמה תנאים,
הפיזיקה והחומרים המזינים, המדשנים,
מגבירים את הפיזור בצמחייה, הפיטופלנקטון.
וכשזה קורה,
פיזורים מאוד צפופים אלה של פיטופלנקטון
מושכים את הטורפים,
שבעצמם יוצרים שכבות מאוד צפופות.
זה משנה את ההתנהגות והפיזור
גם של הטורפים שלהם,
ומתחילים לארגן את הדרך בה סביבת המחייה הזאת פועלת.
לבסוף, הטורפים שאוכלים
את הדגים הקטנים האלה, שרימפס ודיונון,
אנחנו מדברים על טרף באורך של חמישה עד שמונה סנטימטר פה,
משנים את הדרך בה הם משתמשים בסביבה שלהם
ואיך שהם מלקטים.
כך אנחנו מבחינים בשינויים בדולפיני ספינר
שקשורים לשינויים
שאנחנו רואים בצמחייה.
ורק על ידי מדידה של הצמחייה,
אנחנו יכולים למעשה לחזות טוב מאוד
מה יקרה בטורף העליון
שלושה שלבים במעלה רשת המזון.
אבל מה שמעניין הוא
שאפילו הפיזור הדחוס ביותר של הצייד שלהם
לא מספיק כדי שדולפיני ספינר יצליחו.
אלו חיים די קשים שם באוקיינוס.
אז החיות האלה עובדות יחד
כדי לרעות את הצייד שלהם לפיזורים דחוסים יותר,
החל בטלאים שהם מוצאים מלכתחילה.
זה מה שאתם תראו בהדמייה הזאת.
יש לנו קבוצה של 20 דולפינים,
אתם תראו שהם כולם מסודרים בצמדים,
שעובדים יחד
בעיקרון לדחוף צייד
להצטבר.
וברגע שהם עושים את זה,
הם יוצרים מעגלים מסביב לצייד
כדי לשמור את האזור הממש דחוס הזה
שדחוס פי כמה אלפים
מהרקע שהם התחילו איתו
לפני שזוגות בודדים של דולפינים
מתחילים לאכול לפי התור
בתוך מעגל הטרף שהם יצרו.
וכך, העבודה הזו מראה לנו
שחיות יכולות לתת לנו את התשובות
שפיזור הוא קריטי לתזונה שלהם.
ועל ידי התבוננות מעמיקה יותר באוקיינוס,
אנחנו מתחילים להבין את היחסים שלנו איתו
ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לשמר אותו.
תודה לכם.