Tip:
Highlight text to annotate it
X
בנובמבר התחייבה קנדה לקלוט 25 אלף פליטים מסוריה.
שלושה שבועות לאחר מכן הגיעו עימאד ומשפחתו לאונטריו.
עימאד: אנחנו הולכים על המים.
חמודי: הכול קפוא?
עימאד: הגעתי מסוריה, ממחוז דרעא.
עזבתי עם אשתי והילדים
כי המצב מסוכן.
למען האמת, לא ידעתי שום דבר על קנדה.
בריאן לוגל: אחרי שהכפר
הקרוב למקום מגוריהם הופצץ,
עימאד ורזאן העמיסו את כל רכושם על מונית
וברחו.
כשהם הגיעו,
הם לא ידעו אנגלית.
פילומנה לוגל: הילדים...
כבר עברו כמה חוויות קשות מאוד.
אנחנו רוצים להתגבר על הרתיעה הראשונית
שנובעת מכך שהם לא יודעים איך לתקשר,
כי אנחנו רוצים לעזור להם להשתלב.
ווקר: תלמיד חדש, שהגיע למקום חדש לגמרי,
מנסה להבין את הדברים,
יש הרבה ביישנות וחשש.
הדבר הכי בולט שאנחנו נתקלים בו
כשתלמידים מגיעים ממדינה אחרת
הוא שמצפה להם מאבק,
מפני שחסר להם הרקע של השפה.
גורדון: חמודי, מה אתה אוהב ללמוד בבית הספר?
[קול נשי אלקטרוני דובר ערבית]
חמודי: לכתוב.
גורדון: אתה אוהב לכתוב? חמודי: כן.
גורדון: ערבית נכתבת בכיוון ההפוך.
אז השימוש ב-Google Translate עזר לנו
להפוך בשבילם את כיוון השפה.
ווקר: עם התפתחות השליטה בשפה,
השינוי הגדול ביותר מתבטא ברמת הביטחון העצמי שלהם.
חמודי: בואי הנה, ציפור!
ווקר: כשהם מצליחים לבנות משפט,
הם גאים מאוד.
פאתח: היי, זה השם שלי.
גורדון: הם מרגישים יותר בנוח,
אבל זו משימה מתמשכת.
עימאד: הם לא מבינים כל מילה...
ובכל זאת, הם מאושרים.
גורדון: מה המאכל האהוב עלייך?
[קול נשי אלקטרוני דובר ערבית]
פאתח: פיצה. [צחקוקי ילדים]
גורדון: פיצה. זה טעים מאוד.
תודה לכל מי
שעזר לקלוט פליט