I Will Not Let an Exam Result Decide My Fate - Spoken word
Tip: Highlight text to annotate itX
FM כאן המהפכה ב-107.3
לי קוראים טארק,
אתם בוודאי זוכרים שלא מזמן
היה כאן אמן "מילה מדוברת" בשם סולי ברייקס,
הוא בא לכאן והעביר שידור חי
ורבים מכם התלהבו מזה.
התרגשתי הבוקר כשפתחתי חבילה
ולא היה לי מושג מה יש בתוכה,
פתחתי אותה, הכנסתי לנגן והפעלתי
וזה העיף אותי לגמרי.
זאת רצועה חדשה לגמרי ממיני האלבום החדש "חדר המעונות, "
אז "המילה המדוברת" תעשה את מה שהיא יודעת לעשות
ובואו ניתן לה לדבר בשם עצמה,
סולי ברייקס חדש לגמרי!
בדיוק עכשיו,
יש ילד שמסיים אסיפת הורים ומנהל ויכוח סוער עם אמא שלו
הוא אומר,
למה אני צריך ללמוד" דברים, שבחיים לא אשתמש בהם"?
ואמא שלו תסתכל עליו במבט ריק,
תיאנח, תחשוב רגע,
ואז תשקר.
היא תגיד משהו כמו
"אתה יודע שכדי להשיג עבודה טובה אתה צריך תואר מכובד.
והנושאים האלה יעזרו לך להשיג תואר מכובד,
לנו לא הייתה הזדמנות כזו, כשהייתי צעירה"!
והוא ישיב:
"אבל את היית צעירה ממש מזמן,
נכון, אמא"?
והיא לא תענה,
למרות שדבריו הגיוניים לחלוטין,
שצרכי החברה השתנו מאז שהיא הייתה בת 16.
אבל היא תתעלם ממנו,
תתפוס את זרועו ותגרור אותו למכונית.
אבל מה שהיא לא תדע
זה שהיא לא תתעלם ממנו רק כדי להשתיק אותו,
היא לא תשקר לו רק בגלל שהם ביציאה מאסיפת הורים
והויכוח במסדרון נראה רע,
היא גם לא תשקר בגלל שאת כל השעה החולפת היא בילתה
בניסיון לשכנע מורה חמורת סבר
שהיא תוודא שהבן שלה ילמד יותר בבית.
לא,
היא תשקר מהסיבה הפשוטה, שאין לה תשובה טובה יותר בעצמה.
כי למרות שבכל חייה הבוגרים היא לא השתמשה במשפט פיתגורס,
לא זיהתה "כזב פתטי"
X ועדיין אין לה מושג מה ערכו של,
היא בכל זאת תאפשר לחברה להגיד לה שהבן שלה,
שהוא אחד המוחות המבריקים בבית הספר,
הוא היפר אקטיבי, לא ממוקד, מוסח בקלות וחסר משמעת.
תלמידים,
כמה משוואות, נושאים ותאריכים שיננתם רגע לפני בחינה
ומעולם לא השתמשתם בהם מאז?
כמה ציוני "טוב מאוד" השגתם שמעולם לא היו רלוונטיים כשחיפשתם עבודה?
כמה פעמים נזכרתם במשהו 5 דקות אחרי שהמורה אמרה "להניח עפרונות"
רק כדי לקבל את תוצאות המבחן כעבור חודש
ולגלות שחסרה לכם נקודה אחת כדי לקבל את הציון הגבוה ביותר?
האם זה אומר שלהיזכר במשהו 5 דקות מוקדם יותר
היה הופך אתכם מתאימים יותר לעבודה כלשהי?
על טופס פניה לקבלת העבודה, זו הייתה המשמעות.
לכל אחד מאיתנו יכולות שונות, תהליכי מחשבה ייחודיים, חוויות וגנים משלו,
אז למה כיתה שלמה של ישויות עצמאיות נבחנת באותו אמצעי?
שריל חושבת שהיא מטומטמת, פשוט כי לא הצליחה לחבר 2 מספרים,
ואם לא מטפלים בנושא הזה כראוי,
זה אכן הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמה.
ולכל בית ספר עוד יש את החוצפה להציג מדיניות "שיוויונית"
כמה אירוני.
בחינות הן דרכה של החברה להגיד לך כמה אתה שווה,
אבל אתה לא יכול לתת לחברה להגיד לך מה אתה באמת,
כי זו אותה חברה שאומרת שהפלה זה חטא אסור
אבל מסתכלת בבוז על אימהות בנות-עשרה,
אותה חברה שמנסה למכור מוצרים לשיער "במראה טבעי וחלק"
כשהדוגמנית על הקופסא טופלה בפוטושופ,
עם ריסים מזויפים והארכות שיער.
עם כמרים שמטיפים לצניעות וצדקה
ורוכשים מטוסי סילון פרטיים,
אימאמים שמטיפים נגד תאווה ובצע
אבל כולם - שמנים,
הורים שרוצים "ילדים מחונכים"
אבל לא מפסיקים להתפעל ממיליונרים חסרי תרבות,
ממשלות שמטיפות לשלום
אבל תומכות במלחמה,
ואם מאמינים כל כך בהשכלה גבוהה והמשך לימודים
אז למה שכר הלימוד עולה שוב ושוב, מדי שנה?
האמנתי למיס ג'פרסון
כשהיא לקחה אותי למשרדה ואמרה
שהבחינות יהיו חיוניות להצלחתי
כי תמיד הוליכו אותנו בדרכה של מיס ג'פרסון
אבל אז הוצאתי את ג'פרסון מהמשוואה,
למדתי לחשוב בשביל עצמי,
והבנתי שתמיד שהוליכו אותנו
הולכת שולל.
כמה אירוני.
תבחנו אותנו עם מבחנים,
אבל "המבחנים הסופיים" אף פעם לא סופיים
כי הם לא מכינים אותנו למבחן הגדול ביותר
שהוא ההישרדות,
מה שאני מעלה פה מאוד לא מקובל,
אז אני לא מצפה שכולם יבינו אותי בכלל,
אולי חוץ מילדים שיודעים איך זה מרגיש
להיות שווה כמו
"ה"מספיק בקושי" או ה"כמעט טוב מאוד שהם קיבלו במבחן היום,
ומילדים שהחיבורים שכתבו אף פעם לא היו טובים מספיק בשביל המורה
כי "החמיצו טכניקות ספרותיות"
"לא צייתו לתוכנית הלימוד,"
ו"השפה לא תקנית וקשה להבנה."
אבל כשהמורה מסתמך על המלט ומקבת,
אתם נאבקים בדחף להביע את הזעם
ולהרים אגרוף,
עם אצבע אמה מזדקרת
ולשאול אותו אם הוא מודע לכך
ששיקספיר נודע כמחדש שפת הרחוב.
או ילדים בשורה האחרונה, שחושבים
"למה אני צריך ללמוד משהו שלא מדליק אותי"?
אבל אז כשהם נתקלים בבעיה בחשבון נדלקות להם העיניים.
אז השיר הזה הוא בשביל הדור שלי,
אלה שמוצאים מה שהם מחפשים בגוגל,
עוקבים אחרי החלומות שלהם בטוויטר,
מדמים את העתיד שלהם באינסטגרם,
וטווים את גורלם בפייסבוק.
זה מוקדש לנכשלים ולנושרים,
כל בעלי התואר המובטלים,
עוזרי המכירות, המנקים והקופאיות, המטפחים חלומות גדולים יותר,
חלומות להיות יזמים עצמאיים,
משני עולמות ורודפי חלומות!
כי המטרה שלי ב"למה אני שונא את בית הספר אבל אוהב חינוך"
לא הייתה לפתוח דיון עולמי בנושא,
אלא כדי להודיע לכולם שגם עם 72,
או 88
44,
או 68,
אנחנו
לא
ניתן
לתוצאות מבחן
לקבוע
את
גורלנו
