The Science of Skin Color - Angela koine flynn

כשאור שמש אולטרה סגול פוגע בעור, הוא משפיע על כל אחד מאיתנו בצורה שונה מאוד. תלוי בצבע האור, זה ידרוש רק כמה דקות של חשיפה כדי להפוך אדם לורוד סלק, בעוד לאחר ידרשו שעות של חשיפה כדי לראות שינוי זעיר. אז מה גורם להבדל זה ואיך העור שלנו הפך להיות בכל כך הרבה גוונים מראש? לא משנה איזה צבע, העור שלנו הוא מעשיה אפית של נועזות והתאמה, ומגלה שהגיוון בו הוא פונקציה של הביולוגיה. הכל מתרכז סביב מלנין, הפיגמנט שנותן לעור ולשער את הצבע שלו. המרכיב הזה מגיע מתאי עור שנקרא מלנוציט ולוקח שתי צורות בסיסיות. יש את האיומלנין, שמעלה את הגיוון של טונים חומים, כמו גם לשיער שחור, חום, ובלונדיני, ופאומלנין, שגורם לחום האדמדם של נמשים ושיער אדום. אבל אנשים לא תמיד היו כך. הגוונים המשתנים של העור שלנו נוצרו על ידי תהליך אבולוציוני שהונע על ידי השמש. הוא התחיל לפני בערך 50,000 שנה כשאבותינו היגרו לצפון מאפריקה ולתוך אירופה ואסיה. האנשים העתיקים האלו חיו בין קו המשווה והאזור הטרופי, אזור רווי בקרניים נושאות אור אולטרה סגול. כשהעור חשוף לאולטרה סגול לתקופות זמן ארוכות, האור האולטרה סגול פוגע ב DNA בתוך התאים שלנו, והעור מתחיל להשרף. אם הפגיעה קשה מדי, המוטציות בתאים מובילות למלנומה, סרטן קטלני שנוצר במלנוציטים של האור. קרם הגנה כמו שאנחנו מכירים אותו היום לא היה קיים לפני 50,000 שנה. אז איך אבותינו התמודדו עם ההתקפה של האור האולטרה סגול? המפתח להשרדות נמצא בקרם ההגנה האישי שלהם שמייוצר מתחת לעור: מלנין. הסוג וכמות המלנין בעור שלכם קובעת אם אתם תהיו פחות או יותר מוגנים מהשמש. זה מגיע לתגובה של העור כשאור שמש פוגע בו. כשהוא חשוף לאור אולטרה סגול, זה מפעיל קולטנים מיוחדים רגישים לאור שנקראים רודופסין, שמעוררים את היצור של מלנין להגן על התאים מנזק. לאנשים עם עור בהיר, המלנין הנוסף מכהה את העור שלהם ומייצר שיזוף. במהלך הדורות, אנשים החיים בקוי רוחב רוויים אור שמש באפריקה הותאמו לסף יצור רמות מלנין גבוה יותר ויותר איומלנין, מה שנותן לעור שלהם גוונים כהים יותר. ההגנה המובנית הזו נגד השמש עזרה להגן עליהם ממלנומה, וכנראה הפכה אותם למותאמים יותר אבולוציונית ומסוגלים להעביר את התכונה המועילה הזו לדורות חדשים. אבל במהרה, כמה מאבותינו המותאמים לשמש היגרו צפונה מחוץ לאזור הטרופי, והתפשטו לאורך ורוחב כדור הארץ. כלל שהם עברו צפונה יותר, הם ראו פחות אור שמש ישיר. זו היתה בעיה בגלל שלמרות שאור אולטרה סגול יכול לפגוע בעור, יש לו גם תועלת חשובה מקבילה. אור אולטרה סגול עוזר לגוף שלנו לייצר ויטמין D, ומרכיבים שמחזקים את העצמות ומאפשרים לנו לספוג מינרלים חיוניים, כמו סידן, ברזל, מגנזיום, זרחן, ואבץ. בלעדיו, אנשים יחוו עייפות קשה ועצמות מוחלשות שיכולים לגרום למצב שידוע כרככת. לאנשים שהעור הכהה שלהם חסם אפקטיבית את אור השמש שהיה, מחסור בויטמין D היה גורם לאיום חמור בצפון. אבל כמה מהם יצרו פחות מלנין. הם היו חשופים לכמויות קטנות מספיק של אור שהמלנומה היתה פחות סבירה, והעור הבהיר יותר שלהם ספג טוב יותר את האור האולטרה סגול. אז הם נהנו מויטמין D, פיתחו עצמות חזקות יותר, ושרדו טוב מספיק כדי לייצר צאצאים בריאים. במשך הרבה דורות של בחירה, צבעי עור באזורים האלו התבהרו לאט לאט. כתוצאה מההתאמה של אבותינו, היום הפלנטה מלאה אנשים עם פלטה רחבה של צבעי עור, באופן טיפוסי, עור כהה עשיר איומלנין בחגורה החמה והשמשית סביב קו המשווה, וגווני עור בהירים יותר בפאומלנין שמתפרסים החוצה כשאור השמש מתדלדל. לכן, צבע עור הוא לא יותר מתכונה אדפטיבית לחיים על סלע שמקיף את השמש. הוא יכול לספוג אור, אבל הוא בהחלט לא משקף אופי.